מבוכי הפחד- כל מה שתרצו יקרה!

ג'ון הוא ילד רגיל בן שתיים- עשרה. יום אחד, הוא חזר מבית הספר ברגל, ועל הרצפה ראה ביצה עשויה זהב בוהק.
מיד ג'ון, מרוב הסקרנות, הרים את הביצה ושם אותה בכיסו.
ג'ון נכנס אל תוך הבית.
"היי, ג'ון, איך היה בבית הספר?" שאלה אמו
"אהה.. את יודעת, בסדר" אמר ובחן במהירות את הביצה אם היא בכיס שלו ולא נפלה.
היא הייתה שם.
מיד עלה במדרגות אל חדרו ושם את הביצה על השולחן.

ג'ון היה עייף מרוב החיפושים שלו על הביצה למצוא משהו מסתורי, והוא לא מצא.
פתח סודי, יד רובוטית, אפילו שכפול, אבל כלום! אין בה כלום!
ג'ון מרוב עייפות התמוטט על מיטתו ונרדם.
הלילה עבר והיום עלה.
"וואו, ישנתי כל הלילה?" שאל את עצמו ג'ון. היה זה יום שבת.
לפתע, כשהלך אל השולחן, לבדוק שהביצה שם, היא לא! היא נעלמה!
"אוי לא!" צרח ג'ון "איפה היא? איפה הביצה?".
הוא כל כך רצה לחקור אותה שוב, לגלות אם יש עליה דברים מסתוריים.
טוב, אבל ממילא הוא היה צריך לאכול, יצא מחדרו, ירד במדרגות ואכל את ארוחת הבוקר שאמו השאירה לו על השולחן.
לילי, אחותו, לא ירדה.
בדרך כלל היא יורדת ראשונה לאכול את האוכל, כדי להגיע ראשונה אל המחשב, והפעם ג'ון הגיע ראשון. משהו כאן מוזר, ידע ג'ון בוודאות.
ג'ון עלה במדרגות ודפק על דלת דלתה של חדרה של לילי.
"לילי? את כאן? תפתחי!" אמר ג'ון.
כלום. אין עונה.
ג'ון סובב את ידית הדלת.
הדלת לא הייתה נעולה, מה שלא היה מתאים ללילי בכלל.
היא תמיד נוהגת לנעול את דלת חדרה כי היא אומרת שפרטיות זה בסיס לחיים, מה שלא נכון, כי היא סתם נוחרת כשהיא ישנה.
ג'ון הסתכל על חדרה של לילי והמיטה הייתה ריקה.
ג'ון ירד במדרגות אל המטבח וצעק:
"לילי! לילי! איפה את?".
דלת הבית נפתחה ואיש עם שפם שחור, שיער שחור חלק, חליפת טריקו ונעליים מבריקות. היו לו קמטים על המצח והיה לו קול עמוק ומשונה כשדיבר:
"ג'ון בייטל. לא יאומן…"
"איך אתה יודע את שמי?" שאל ג'ון
"כתוב על דלת הכניסה, ג'ינה, פיטר, לילי וג'ון בייטל" אמר האיש "אני מר בראון. הבלש"
"בלש? למה, מה עשיתי?" שאל ג'ון בלחץ
"אתה לא עשית כלום, ג'ון" ניסה להרגיע אותו בראון "אני רק חוקר כאן היעלמות. מישהו נעלם כאן בבית הזה?"
"אהה…" חשב ג'ון אם לשקר ולהיפטר ממנו אך בפעם הראשונה, ג'ון רצה שלילי תחזור! "כן. אחותי נעלמה"
"אה, אני מבין" מלמל מר בראון ורשם בפנקסו "לילי?"
"כן" אמר ג'ון "אתה מבין? אני נכנסתי לחדר שלה וראיתי שהיא לא שם!"
"מה אם היא יצאה לאיזשהו חוג, ידוע לך, כי אם כן, אלך" אמר
"אין לה חוגים בשבת!" אמר ג'ון "אתה בסדר, מר בראון?"
"לא, כן. אני בסדר" גמגם במבוכה.
לפתע, מאחורי השניים נשמעה צווחה של אישה זקנה.
"מי זאת!?" שאל מר בראון בלחץ
"גרלדה, השכנה שלנו!" אמר ג'ון ושניהם רצו אל דירתה של גרלדה.
מר בראון פתח את הדלת וראה סימני דם.
"אוי ואבוי! מה קרה כאן?" שאל ג'ון
"אנחנו עומדים לגלות…" מלמל מר בראון
"או שאולי לא…" מלמל ג'ון.
זה כבר יותר מדי בשבילו.
אולי כדאי שיעזוב את העניין? בטח לילי כבר תחזור לבד וג'ון יבין שהוא לא היה צריך להילחץ.
אבל מה אם הוא כן היה צריך להילחץ?
מה אם לילי כן נחטפה?
מה אם גרילדה השכנה כן נרצחה?
מה אתם תחליטו?
אם תרצו שג'ון יחקור את התעלומה יחד עם מר בראון, כתבו בתגובות "א".
אם תרצו שג'ון יעזוב את החקירה כתבו בתגובות "ב".