מבוכים ומטורפים – פרק 21 – דיז'ה וו

כפי ששמתם לב, הקוסמים שלנו מתו בקרב האחרון נגד ה…מוות! אבל, אל תינטשו את התקווה! כי מה שקרה פה לפני כמה רגעים… הוא לטובה!
אז…
ובכך הקוסמים שלנו המשיכו קדימ– אממ… אחור– ימי– הם המשיכו בדרכם אל היעד… והגיעו למקום האחרון סוף כול סוף…! אל ביתה האפלולי של הדרקונית המפחידה, קאסורה.
סביר להניח ששם הקוסמים האצילים שלנו ילחמו בקרב האחרון שלהם, למען הגבינה הטובה בעולם…! טוב… סביר להניח…!

הקוסמים התעוררו על אדמה יבשה ושחורה, משפשפים את ראשם מרוב כאב.
"מה…?" מלמל ספארק. "איפה אנחנו?".
"בוקר!" אמר ואקס והושיט לספארק את ידו, ועזר לו לקום. "טוב… אני לא בטוח אם בוקר… לא ניתן לראות כלום עם השמיים האפורים האלו".
וורם, שילו וארטי קמו גם כן.
"מה בדיוק קרה הרגע?" שאל שילו. לפתע הונחה על כתפו יד העשויה מעצמות. שילו קפץ באוויר. "מוות?!" הוא צרח.
"כן, כן. אין בעד מה…!" אמר המוות בקול הכבד שלו.
"על מה, 'אין בעד מה'?" שאל וורם.
"ובכן, אני וחברכם ואקס דיברנו קצת אחרי שאני שלחתי אתכם לעולם התחתון. ואני הבנתי את מטרתכם, וכמה היא חשובה לכם. אז אני החלטתי שבמקום לשלוח אתכם לעולמכם, אני וואקס שלחנו אתכם לפה" אמר המווות.
ארטי הסתכל סביב. "המקום הזה ניראה מוכר…".
"כן…" אמר ספארק. "הוא מצלצל לי בזיכרון".
"נו, כן" צחקק המוות. "זה ההר של הדרקונית, קאסורה".
"הדרקונית קאסורה?!" הופתעו ארבעת הקוסמים.
"המוות, אנחנו לא הצלחנו בכלל בקרב האחרון שלנו נגדה. ואתה מצפה ממנו לנצח עכשיו?" נלחץ ספארק.
"לא לדאוג!" אמר המוות והצמיד את ידו לחזהו. "אני המוות, ואני פה לרשותכם לכול החיים! אם תזדקקו לעזרה, פשוט תקראו לי…! '555 המוות'."
"קוסמים" אמר ואקס. "זהו הקרב האחרון שלכם…! הקרב בו אתם עומדים להשיג את הדבר אותו רציתם ביום וחצי האחרונים…! את הגבינה הטובה בעולם…!" הוא שלף שני פתקים מכיסו והגיש אותם לספארק. "השתמשו בקסמים האלה בהגיון…! שימוש לא נכון, וגורלכם חרוץ! וגם כן גורלו שם העולם!".
וורם הסתכל על ואקס. "אתה לא אמור לעודד אותנו?" הוא אמר בלחץ.
"בכול מקרא, צאו לכם קוסמים! צאו לניצחון! צאו לגבינה! צאווווווווווווו!"

הקוסמים החלו לטפס על ההר.
ספארק פתח את הפתקים שואקס נתן לו, ושלושת הקוסמים הביטו בהם גם כן.
בראשון, היה רשום 'סופת מטאורים', והורכב שם סדר מסובך של אלמנטים.
ובשני, היה רשום מילה ממש מסובכת שהקוסמים לא הצליחו לקרוא ושם סדר האלמנטים היה מסובך יותר מהקודם.
"אין לי שמץ איך משתמשים בקסמים האלה…" אמר ספארק. "אבל אנו חייבים לברר בזמן הקרוב".

הקוסמים הגיעו לראש ההר, שם הם מצאו את קאסורה ישנה.
"בסדר חבר'ה…" אמר ספארק בשקט. "אנחנו צריכים להתקרב ממש ממש ממש בשקט כדי שקאסורה לא תשמע אותנו…!"
ארבעת הקוסמים התקרבו אל קאסורה באיטיות ובשקט.
לפתע וורם עצר במקומו.
"וורם…?!" אמר ספארק בשקט. "מה את עושה…?!"
וורם הרים את ראשו באיטיות, והתעטש בקול רב.
הקוסמים הסתכלו על וורם בדאגה, והניפו את ידיהם בכדי שהו ישמור על שקט. הם הסתובבו לכיוון הדרקונית, ופתאום היא עמדה מולם, ערה ועצבנית.
"אני דיי מבינה שלא טיפלתי בכם מספיק טוב…!" היא אמר בכעס עם קולה הכבד.
"קאסורה, בואי נסיים את זה כמו שצריך בבקשה…! בלי אש קטלנית, או אבנים או מלחמה וכול השטויות האלה…! אנחנו רק רוצים חלב לגבינה שלנו…!" אמר ספארק, בניסיון להרגיע את קאסורה.
"לא!" התעצבנה קאסורה. "עכשיו אני הולכת לאכול אתכם כפי שהייתי צריכה לעשות מקודם!" היא אמרה ונכנסה לעמידת קרב.