מבוכים ומטורפים – פרק 20 – טנגו עם המוות
ספארק ניגש לכיוון שעון החול המסתורי.
"מה ניראה לך שאתה עושה…?" לחש שילו.
"השד יודע…!" אמר ספארק. הוא לקח את שעון החול, והפך אותו כך שהחול השחור החל ליפול מטה. ספארק התהלך לאחור.
אך היה משהו מוזר, כשהחול ירד מטה, ירדה כמו מין אפלה על הכיסא.
החול המשיך לרדת, וגם כן האפלה, עד כול החול ירד, ויחד איתו, האפלה.
זה היה ניראה כאילו מישהו אפל יושב על הכיסא.
הייתה דממה.
ה"מישהו" הזה קם מהכיסא באיטיות, והחל ללבוש צורה אפלה לאט לאט.
ארבעת הקוסמים עמדו מפוחדים, בוהים בתהליך המשונה.
לפתע מול עיניהם, ריחף לו חלוק שחור וקרוע בקצותיו. לא היה ניתן לראות את הפנים של הלובש, כו שהיה ניתן לראות היה רק אפלה שיצאה משם.
משרוולי הידיים יצאו שני ידיי שלד, והאפלה עברה לידו השמאלית של היצור ובנתה חרמש ארוך.
הקוסמים הלכו מעט לאחור.
"שלום לך אדוני…" מלמל ארטי.
היצור לא אמר כלום.
"אנחנו ה… קוסמים…" אמר שילו בפחד. "ו-ואתה…?".
"אני…" אמר היצור בכול כבד מאוד. "מוות".
"מוות?" צחקק וורם.
"כן!" התעצבן היצור. "אני הוא המוות! אתה לא רואה את הקלשון שלי? ואת החלוק השחור והאפלולי שלי?!" הוא התעצבן עם קולו הכבד.
"אההה… ה-מוות" הנהן וורם. "טוב עכשיו אני מפחד!" הוא רץ מאחורי ספארק.
"מה אתה רוצים?" שאל המוות.
"אנחנו פה בכדי לבקש את עזרתך" אמר ספארק. "אנחנו צריכים לה–"
"ואתם מעיזים להעיר אותי בשנת הנצח שלי?!" קטע המוות את ספארק בכעס.
"ובכן, לא ידענו שאתה יושן כול כך הרבה זמ–" אמר ארטי.
"שקט!" צעק המוות והניף את חרמשו. "אנשים חיים לא מקובלים כאן, ואתם עוד לא מתים! אז תתכוננו למות!" הוא אמר בכעס ונעלם.
לפתע הופיעו עשרה עותקים של המוות מסביב לקוסמים, והם החלו להתקרב לאט לאט.
מרוב לחץ, ארטי החל לירות קרני חיים ירוקים לכיוון כול עותק. כול עותק שנפגע מהקרן, נעלם.
נשארו ארבע עותקים שהתקרבו לכיוון הקוסמים. וורם שלף את ידו ושרף את כול ארבעת העותקים, שלושה נעלמו, ואחד, שניצב מול ארטי, ריחף במקומו, נשרף. השריפה נכבתה בשניות.
זה היה נשמע כאילו המוות צחק.
"בסדר…!" אמר ארטי. "בשביל ריקוד טנגו צריך שניים…!". הוא שלף את מטה הקסמים שלו, טען אותו באנרגיית חיים, ויצר כמו מין חרב ירוקה, ארוכה וזוהרת, והחזיק אותו בידו הימנית.
המוות טען את חרמשו באנרגיה אפלה ושחורה, והחזיק אותו בידו השמאלית.
היתה דממה. שילו, ספארק ווורם ניצבו מאחורי ארטי, מפוחדים.
לפתע, ארטי החל לרוץ לכיוון המוות עם חרבו הירוקה, והמוות ריחף במהירות לכיוון ארטי, ובשניה אחת, ארטי נעץ את חרבו הירוקה בחזהו של המוות. המוות לא השמיע צליל. הוא המשיך לרחף לכיוונו של ארטי, והחרב ממשיכה לחדור לגופו.
המוות הרים את ארטי באוויר בידו הימנית. ארטי ניראה מותש. המוות הסתכל כמה שניות על ארטי, וזרק אותו על הרצפה. הוא ריחף לכיוון שלושת הקוסמים המפוחדים.
ארטי קם מהרצפה, מותש. "אנחנו… נעצור אותך…!" הוא אמר בעודו הוא מתנשף.
המוות עצר מול הקוסמים, וסובב את ראשו מעט לכיוון ארטי, והחל לדבר בקולו הכבד. "אף אחד… לא עוצר את המוות!" הוא הרים באוויר את החרמש, ו הניף אותו לכיוון הקוסמים, החרמש עבר דרכם, והם נעלמו בפיצוץ קטן ואפלולי. עשן אפל היה שם.
ארטי ישב לו בפינה, מבוהל מתמיד.
המוות ריחף לכיוונו, כשחרבו של ארטי עדיין נעוצה בחזהו. "ועכשיו… תורך…!" הוא אמר באיטיות. הוא שלף במהירות את חרבו של ארטי, זרק אותו עליו, הרים את החרמש, והניף אותו על ארטי, וגם הוא נעלם לאפלה.
המוות לקח את חרמשו, הסתכל עליו כמה רגעים. ואז חתך את עצמו בבתנו, וגם כן הוא נעלם.
תגובות (0)