מבוך היסודות – פרק 2

ליאון –

באותו יום הכל השתנה.
זה התחיל בכך שיצאתי לצייד, כמו שאני עושה כמעט כל יום אחרי בית ספר.
לבשתי את ביגדי הצייד הכחולים ולקחתי את הקשת והחיצים.
יצאתי ליער גבול, שם בדרך כלל אני צד, למרות שהיער הזה מסוכן ושמסתובבים בו חיילי אופל יש בו מן קסם, בגלל זה אני אוהב את היער הזה.
הלכתי לי ביער מתחמק מקבוצות אקראיות של חיילי אופל, עד ששמעתי צרחה.
רצתי מיד למקום הרעש.
זאת הייתה נערה, שיערה הארוך היה חום כהה והיה בו פס אדום, מול הנערה עמדה מפלצת יער, ומסביבה האדמה הייתה חרוכה.
הסתתרתי בין השיחים ויריתי חץ אל המפלצת.
״ בול פגיעה ! ״ צעקתי שהחץ פגע במפלצת.
״ היי אתה ! אולי כדי שתיזהר ״ הנערה צעקה.
יצאתי מהשיחים.
״ אתה יודע שהחץ הזה שלך כמעט פגע בי ״ היא אמרה.
״ אבל פגעתי במפלצת ״ אמרתי להגנתי.
״ אוי שתוק ״ היא אמרה.
היא התחילה ללכת.
״ היי מה את עושה ? ״ שאלתי אותה.
״ הולכת לבית שלי ״ היא אמרה.
היא לא יכולה ללכת לבד היער הזה ממש מסוכן, חשבתי.
״ את לא יכולה, יש פה חיילי אופל בכל מקום, מקודם ראיתי בערך 10 כאלה מסיירים פה ״ אמרתי לה.
״ טוב אני אזהר ״ היא אמרה.
״ תני לי ללוות אותך ״ הצעתי.
״ אני יכולה להסתדר לבד, וחוץ מזה אני בכלל לא מכירה אותך ״ היא אמרה.
״ איך שבא לך וקוראים לי ליאון ״ אמרתי לה.
התחלתי ללכת לכיוון שממנו באתי, כמובן שלא באמת הלכתי ולא התכוונתי לתת לה ללכת לבד, אז התחבאתי בין השיחים.
״ אני ג׳ולייט ״ היא צעקה.
היא התחילה ללכת ואני עקבתי אחריה, 
אחרי מס׳ דקות של הליכה הבחנתי הקבוצה של חיילי אופל.
הם ראו את ג׳ולייט, היא התחילה לרוץ, התחילתי לרוץ אחריה בין העצים כך שלא ראו אותי.
הגענו לקרחת יער, התחבאתי בין העצים ולא ראו אותי.
החיילים התקרבו אל ג׳ולייט, ואז קרה דבר מוזר ביותר.
ג׳ולייט התחילה להעלות באש, להבות עטפו את אותה והיא הפכה לפניקס, החיה הקדושה של ממלכת האש.
אני לא יודע למה היא עשתה את זה, זה יכל להרוג אותה.
כמעט כל חיילי האופל ברחו, כמעט, ג׳ולייט חזרה לצורה אנושית והיא הייתה מעולפת.
ג׳ולייט נפלה על האדמה, החיילים שנשארו התקרבו אליה.
״ היי תעזבו אותה ! ״ צעקתי אליהם.
יריתי חצים לכל מקום אך זה לא עזר.
הם תפסו אותה, ואני הבא בתור.
התחלתי לרוץ ותוך כדי זה גם יריתי חיצים.
בזמן שיריתי חץ מעדתי על שורש של עץ ונפלתי.
חיילי האופל התקרבו אלי וניסו לתפוס אותי, ניסיתי לקום אך הרגל שלי נתקעה בשורש.
״ נו באמת ״ אמרתי לעצמי.
״ אוקיי, בשם הכוח של המים, אני מזמן גל, סופה גדולה, אוקיינוס, בואו לכאן ״ דיקלמתי כישוף.
מס׳ שניות אחר כך כל חיילי האופל היו מרוחים על האדמה רטובים לגמרי.
שיחררתי את הרגל שלי, והרמתי את ג׳ולייט שעדיין הייתה מעולפת והתחלתי לרוץ לכיוון הבית שלי.
מסתבר שעוד קבוצות של חיילי אופל סיירו ביער, והם דיי שמו לב אלי וגם הם התחילו לרדוף אחרי.
ברצינות אין להם משהו טוב יותר לעשות, חשבתי.
הם סגרו עלי.
אין לי לאן לברוח.