מבוך היסודות – פרק 1
תקראו את הרציתי להוסיף
ג׳ולייט –
הלכתי לי בשקט ביער, לבד, ידעתי שכל רגע מפלצת או חייל אופל יכולים לצוץ ולתקוף אותי.
יער הגבול בין ממלכת האש, בה אני חייה, לממלכת המים הוא מקום מסוכן ושורץ מפלצות אך בכול זאת לא הבאתי איתי נשק או משהו שאיתו אני יכולה להגן על עצמי.
החושים שלי אמרו לי שמשהו עומד לקרות אבל עדיין המשכתי ללכת, בלי שום דאגה.
רעש נשמע מאחורי.
שאגה מחרישת אוזניי.
הסתובבתי, ומולי עמדה מפלצת יער ירוקה.
עצמתי את עיניי ועמדתי חשופה לכול פגע.
״ בשם כוחה של האש, להבות עלו, הקיפו אותי והגנו עלי ״ דקלמתי את אחד מכישופי ההגנה הבסיסים שלמדתי באקדמיה לכישופי אש.
כישופי הגנה וכישופי מלחמה זה סוגי הכישוף שאני הכי מתמחה בהם.
פתחתי את עיניי והלהבות יצרו מעגל מושלם סביבי, מעגל שהגן עלי והדף את המפלצת.
המעגל לא החזיק הרבה זמן, באותו יום התאמנתי הרבה על כישופי האש בהם אני מתמחה, ומאגר האנרגיה שלי היה מרוקן כמעט לגמרי, זאת אומרת לפני שעשיתי את כישוף ההגנה.
עכשיו הם היו רקים לגמרי.
המפלצת התקרבה אלי.
מה אני עושה ?, חשבתי לעצמי.
חץ כסוף – כחול עבר ממש לי האוזן שלי וכמעט פגע בי, אך החץ המשיך ופגע במפלצת, והיא נפלה, כנראה חץ שינה.
״ בול פגיעה ! ״ נשמע קול מעבר השיחים.
״ היי אתה ! אולי כדי שתיזהר ״ צעקתי.
מעבר השיחים צץ נער, בעל שיער שאטני פרוע ועיניים כחולות מבריקות, הוא לבש בגדי צייד כחולים וקשת הייתה על הגב שלו.
הוא בטוח ממלכת המים, חשבתי.
״ אתה יודע שהחץ הזה שלך כמעט פגע בי ״ אמרתי לו.
״ אבל פגעתי במפלצת ״ הוא אמר.
״ אוי שתוק ״ אמרתי לו.
התחלתי ללכת חזרה לכיוון הבית שלי.
״ היי מה את עושה ? ״ הוא שאל.
״ הולכת לבית שלי ״ עניתי לו.
״ את לא יכולה, יש פה חיילי אופל בכל מקום, מקודם ראיתי בערך 10 כאלה מסיירים פה ״ הוא אמר.
״ טוב אני אזהר ״ אמרתי.
״ תני לי ללוות אותך ״ הוא הציע.
״ אני יכולה להסתדר לבד, וחוץ מזה אני בכלל לא מכירה אותך ״ אמרתי.
״ איך שבא לך, וקוראים לי ליאון ״ הוא אמר והלך לדרכו.
תחושת חמימות עטפה אותי ששמעתי את שמו.
לא ג׳ולייט אסור לך את הבטחת, חשבתי לעצמי.
״ אני ג׳ולייט ״ צעקתי אליו.
התחלתי ללכת לכיוון הבית שלי.
מס׳ דקות אחר כך הבחנתי בקבוצת חיילי אופל.
אסור שהם ישימו לב אלי, חשבתי.
אבל זה היה מאוחר מדי, הם ראו שאני שם.
התחלתי לרוץ לכיוון ממנו באתי, אל תוך היער הסבוך, רצתי כמו שלא רצתי כל חיי.
הגעתי לקרחת יער, הם הקיפו ולא הייתה לי שום אפשרות לברוח.
החיילים התקרבו, ואני עשיתי משהו שלא עשיתי מעולם וגם לא ממש ידעתי מה עשיתי.
אבל מה שזה לא היה שרף אותי, פשוטו כמשמעו, העור שלי עלה באש, להבות שרפו אותי.
וזה היה הדבר האחרון שאני זוכרת.
תגובות (0)