מבוך האשליות – פרק 9
קונור הבחין בנערה שנראה כבת 12 נכנסת לתוך הבניין ומחפשת בו דלת למבוך. איך היא יכולה לחשוב שהמבוך נמצא בתוך בניין? חשב לעצמו קונור.
ג'נט הייתה שקועה בחיפושים. היא הסתכלה לכל עבר, אתרה בעיניה כל פרט במטרה למצוא משהו שאולי יעזור להם. היא ראתה הכל חוץ מאת פורסט נתקל בה. הוא מעד והיא מעדה אחריו. ג'נט ופורסט ששכבו כתף אל כתף על הדשא, החליפו חיוכים וצחקו. ג'נט קמה לאחר כמה שניות ועזרה לפורסט לקום אשר התקשה בכך.
הם החליפו חיוכים שנית והסתובבו לכיוונים שונים. הוא כל כך הקשה עליה את החיים ברגע זה. למשך כמה דקות של חיפושים היא חשבה רק עליו, הרגליים שלה אמרו לה להמשיך ללכת ולחפש אחר המבוך אך המוח והלב שלה המשיכו לחשוב על פורסט.
עלה רעיון בראשו שלו קונור. הוא הלך אל המקום המדויק שבו היה המבוך. כשקונור ראה נוף או תמונה מסוימת, היא נשארת לתמיד בראש שלו. הוא יכול לעצום עיניים, לעמוד מול מגדל אייפל ולהגיד בדיוק איפה נמצא כל דבר, אפילו דוכן הממתקים.
קונור שלח את ידו באיטיות למקום בו היה המבוך. לא קרה כלום. הוא חשב שאולי המבוך הפך בלתי נראה. ברגע של התייאשות, קונור התיישב ופלט אנחה. הוא הרגיש שהוא התיישב על משהו. קונור בדרך כלל לא מהאנשים האלה שמתלוננים שישבו על אדמה מלוכלכת, זה משהו אחר.
הוא קם ובדק את המקום עליו ישב, מעל האדמה עליה התיישב היה עפר.
קונור החל לגשש בהמשך לעפר שמצא בקו ישר, הוא מצא עוד עפר ועוד עפר מסודרים בקווים ישרים, יוצרים פינות ומבויים סתומים. ואז נפל לקונור האסימון. זה היה המבוך.
קונור הזיז עפר לצדדים באמצעות רגלו כדי ליצור פתח, הוא נכנס דרכו ולא האמין למראה עיניו.
הוא היה מוקף בשיחים מטפסים גבוהים שהיתמרו לגובה רב. מסביב ובתוך השיחים גדלו פרחים וצמחים נדירים שקונור לא ראה אף פעם, הם היו מדהימים ביופיים.
היה לו קשה להתמקד במקום אחד. הוא היה חייב להסתכל לכל מקום במבוך, על כל פרח,
צמח, שיח, שפן. כל דבר. קונור החל להתקדם, והבחין בשלוש פניות.
כעת הוא הבין מדוע איש התיש אמר שכל זוג יעבור מסלול שונה. לכל זוג יש נקודת פתיחה שונה, שאולי המסלול שממשיך אותה יכול לסכן אותם או לסייע להם.
קונור יצא מהפתח שיצר לעצמו בעפר, והמבוך עדיין לא נגלה לעיני כולם. ג'נט הבחינה באחיה.
היא רצה אליו במהירות.
"קונור! מה קרה לגוף שלך?" שאלה ג'נט מודאגת.
"על מה את מדברת?" קונור הסתכל על גופו. חלקו העליון הציץ מבעד למבוך הבלתי נראה. הוא הסתכל אחורה וראה את המבוך, ואת חלק גופו התחתון בו.
"קדימה כנסי מהר, לפני שמישהו ישים לב" קונור משך אותה לתוך המבוך. פיה של ג'נט נפער למראה המבוך.
"מבוך שלם ויפהפה, נסתר בתוך האוויר. אני נמצאת במקום יש מאין, זה כל כך אדיר!" צעקה ג'נט בהתרגשות. לרגע ג'נט נבהלה ששאר הזוגות שמעו אותם מתוך המבוך, אך לא היה אפילו הד לצעקה שלה בתוך חלל סגור.
נשמע בחלל האוויר שבתוך המבוך ומחוצה לו שבע תרועות חצוצרה חזקות.
המבוך נגלה לשניי הזוגות האחרים והם נכנסו לתוכו ונדהמו גם הם.
"והזוכים ביתרון במבוך הם קונור וג'נט ווינטר!" הכריז איש התיש.
תגובות (9)
תמשיך ^_^
אני פשוט מעריצה שלך.
אתה יכול לשנות, זה הסיפור שלך….
תמשיך :)
תודה לכם! זה לא שאני מבקש רשות, אני רוצה דעה של אחרים אם לדעתם כדאי לי או לא,
אם לקוראים זה לא משנה כי בסה"כ הם קוראים את זה.
אתה יכול כל פרק לשנות לנקודת מבט של מישהו אחר <:
לשנות נקודת מבט יוצר עניין והתחברות מצד הקוראים גם לדמויות אחרות. לדעתי, כמו שכבר כתבתי לך בפרק הקודם, אתה צריך לשנות נקודת מבט.
חוץ מזה כל פרק מחדש גורם לי לרצות ולהמשיך לקרוא את מה שאתה כותב! זה מדהים! תמשיך!
ברכות חמות לרגל ח"י יצירות שכבר כתבת ולבטח עוד טובות ויפות בדרך.
מצטערת כי כאשר הגבת לסיפור שלי עניתי לך במין נקבה ואני מבינה שאתה בן
אז אומר ככה כתיבה נהדרת תמשיך מהר ושיהיה לך בהצלחה ממני בקי ♥♥♥ אתה זוכר זאת שעם החרוזים לא היה קריטי צריך לחייך כל הזמן לחייך ♥♥♥
קודם כל תודה לכל המגיבים! עכשיו אלה שרצו לעזור לי, נראה לי שלא הבנתם למה התכוונתי, אני התכוונתי שבסיפור השני אני כותב מגוף ראשון שהיידר אומר על עצמו מה הוא עושה ואני רציתי עזרה אם להשאיר את זה ככה כגוף ראשון או לעשות גוף שלישי שאני מספר על מה שהוא עושה או חושב.
נו תמשיך כבר עבר כבר יותר מחודש -.-