מבוך האשליות- פרק 8

ג'יימס לא הרבה לייחס חשיבות לדברים שקורים מסביבו, בוודאי לדברים שהוא לא צריך להתעסק בהם, אבל הבקשה שהבחור החדש הציב בפניו החזירו אותו לאותה תקופה עצבנית שהוא היה מעדיף לשכוח.
"אני לא אעשה את זה." הוא קבע לבסוף.
"אני לא מבקש ממך לעזור לי לעשות את זה," טוביאס הבהיר בפניו. "אני מבקש ממך לעזור לי למצוא דרך להגיע למלכה."
"מניין לך שאני מכיר דרך כזאת?" הוא ניסה לערער את הביטחון שלו.
"יש לי מקור מהימן." הוא הסביר. "ואני לא עושה את זה בשבילי, אני עושה את זה בשביל חברה, שאח שלה נרצח על ידי המלכה."
הוא הצליח להסב את תשומת ליבו של ג'יימס ברגע שהזכיר אותו.
"הוא היה בן תשע." הוא הוסיף לומר, ובכך פתח את השתיקה הקרה בין שניהם. טוביאס לא הסיט את המבט שלו ממנו, חיכה לתשובה שלו, שתגיע עוד מעט. ג'יימס, לעומתו, החליט לבחון את הסביבה שבה היו, מיקום מקרי באחד היערות, כדי למשוך את הזמן להיענות שלו לבקשה, שעכשיו, נראתה צודקת יותר.
"זו תהיה הפעם היחידה," הוא הזהיר אותו. "אתה לא אומר על זה לאף אחד, אני לא מוכן לעזור לעוד אנשים מפוקפקים."
"ברור." טוביאס ענה מיד. "כל מה שתגיד."

שיערה הכהה רקד ברוח בשעה שהיא טיפסה על אחד העצים הגבוהים במטרה להרחיב את שדה הראייה שלה. ידיה החשופות נפצעו מהענפים המחוספסים, והיא התעלמה, עד כמה שיכלה. כאב כל כך פחות לא צריך להפריע לה, עכשיו כשקו הסיום שהציבה לפניה התבהר. היא לא יכלה להתחבא יותר תחת צורת הלביא שאהבה, זה לא הפתרון.
לפעמים היא חשבה לעצמה, מה יקרה ואם יום אחד היא תתעורר ותגלה שהכל היה חלום? שאין לה שום יכולות על טבעיות שיכולות להגן עליה, שההורים שלה בחיים ושהם מקימים אותה משנתה בלחישת השם שלה- "סקיי, מתוקה, הגיע הזמן להתעורר."
טוב, בהחלט הגיע הזמן להתעורר. המחשבות הכוזבות האלה לפעמים נתנו לה תקווה. אולי היא לא תהיה מיוחדת כל כך, אבל המשפחה שלה תהיה שלמה. למרות הפעמים הרבות בהן שקעה בתהיות האלה, היא ידעה שהן לעולם לא יתגשמו. מה שעברה, הכאב, ההתרגשות, ההצלחה והכישלון, שום דבר לא יוכל להוכיח לה שזה לא היה אמיתי. היא הרגישה אותם טוב מאוד בשביל להיות בטוחה בכך.
מתלי החצים שנח על גבה באלכסון היא הוציאה ענף משונן אחד ששימש לה כנשק החדש שלה והצמידה אותו על שיערות הקשת המתוחות, שחררה אותו וירתה. הוא צנח במעוקל אל הקרקע והצליח להסתוות בין הזרדים והעלים שעל הקרקע.
סקיי נאנחה בשקט. "אני אצליח בסופו של דבר." היא לקחה חץ נוסף, והפעם כיוונה אותו לכיוון העץ הנגדי לה. הניסיון הראשון היה רק בדיקה של הצלחת הנשק, ושלשמחתה נחלה הצלחה רבה.

"הבחורה המיוחדת" הולבשה מחדש בשמלה אדומה מהודרת. היא עדיין הייתה בשוק מהמקום החדש בו הייתה. הארמון השחור היה שונה לגמרי מהיערות בהן שהתה במשך כל השנים האלה. היא הופתעה מהיחס של המלכה כלפיה. הוא היה טוב, מלבד בדיקת האש הראשונה שהעניקה לה, ולכמה רגעים יצא לה לפקפק ביחס שכל האנשים בחוץ נותנים לה. היא לא נראתה לה מרושעת וחסרת לב. היא חיבבה אותה.
בחדר אליו הזאב הוביל אותה, חיכתה לה המלכה. היא ישבה בראש שולחן ארוך וערוך בכל טוב וחייכה בתענוג כשראתה אותה נכנסת דרך הדלת.
"בואי." היא אמרה לה כשראתה את ההיסוס שבמבטה.
הנערה נשמה עמוק והתקרבה אל הכסא הפנוי, בראש השולחן שממול למלכה. היא התיישבה עליו בעדינות, ובחנה את המאכלים הרבים הנגישים לה.
"תתכבדי. את יכולה לאכול." המלכה אמרה לה, ומיד לאחר מכן הגיע אדם לבוש בגדי משרתים ומסכת ינשוף. הוא פרס את העוף המתובל שעל המגש ושם חלק על הצלחת שלה. הגיע משרת נוסף, שפניו מכוסות במסכת צבוע, ומזג יין לכוס הגבוהה שלה.
אחרי שהם הלכו, המלכה פנתה אליה שוב.
"איך קוראים לך?" היא שאלה.
"קלואי." זו הייתה הפעם הראשונה שהרשתה לעצמה לדבר, מאז שנתפסה.
"קלואי, יש לך הרבה פוטנציאל, אמרו לך את זה כבר?"
"לא."
"אני רוצה לנצל אותו." דבריה גרמו לה לדאוג מעט. "מה דעתך לעזור לי?"