מבוך האשליות- פרק 57

ג'פרסון, לא מת, אך מדמם מגרונו ומפרק כף ידו, דידה במהירות אל תוך היער עד שהגיע למקום בו מכשפת הדרום חיכתה לו.
"לעזאזל, ג'ף, מה קרה לך?" היא הזדרזה לגשת אליו ולבחון אותו.
"בת הים הייתה קצת חצופה." הוא השיב. "אבל למזלי, הלב של המלכה עושה לי הטבות."
"היא ערפה את הראש שלך?" היא התפלאה כאשר בדקה את צווארו.
"וחתכה את היד שלי." הוסיף. "ניק לא צחק כאשר אמר שהיא יכולה להרוג ולא להיהרג."
"ניק," המכשפה נזכרה. "מה איתו, באמת?"
"טוב, בקשר אליו," ג'פרסון התיישר בהתאוששות. "אני חושב שיש לנו בעיה קטנה."

ניקולאי תפס בידה של קווין ורץ איתה בתוך היער, משתדל שלא להסתכל אחורה ולא לעצור.
רק לאחר מספר דקות של ריצה שקבעו שהם נמצאים באזור לבד, הוא הסכים להפסיק ולקחת רגע בשביל שניהם לנוח.
הוא התיישב על יד גזע עץ רחב ונשען עליו בהתנשפות קצרה.
קווין עדיין בחנה את סוף הדרך ממנה הגיעו, בכדי לוודא שהם באמת לבד. רק אז היא התקרבה אליו. "למה עשית את זה?" היא שאלה אותו במבט מבולבל.
"מה?" הוא הרים אליה את ראשו בתהייה.
"הצלת אותי במקום להציל את החברים שלך." הסבירה.
"טוב, החברים שלי מסוגלים לדאוג לעצמם. את במצבך, לא ממש." הוא השיב.
"אני לא חושבת שזאת הסיבה." היא התכופפה והתיישבה על ידו. "ג'פרסון עמד להרוג את החבר שלך בדם קר."
"טוב, טוביאס הוא לא ממש חבר שלי. הוא יותר חבר של חברה." ניקולאי תיקן אותה.
"זה לא באמת משנה." קווין אמרה. "למה החלטת להציל אותי?"
"כי אנחנו צריכים אותך בחיים בשביל להחזיר את הלב שלך." ענה. "זה היגיון פשוט."
"ניקולאי." אמרה. "אני מכירה אותך מספיק זמן בשביל לדעת מתי אתה משקר."
"אני לא משקר." הוא הכחיש.
"אתה הרגע שיקרת." היא ידעה, והוא שתק. היא המשיכה לחשוב לעצמה על הסיבה האפשרית שבגללה הוא יחליט החלטה מוזרה שכזאת, ואז, בהבזק חד מאוד, נזכרה בדברים שאמרה לדניאל מוקדם יותר באותו לילה. "רק גבר שאוהב בחורה בכל ליבו היה פועל ככה." היא אמרה לעצמה.
"מה?" הוא לא הבין על מה דיברה.
היא הפנתה אליו חיוך טוב, שלא כהרגלה, והתקרבה אליו, ונישקה אותו על פיו.

אלי התייצבה מול "צבא" 'המחנה', שמנה בסך הכל עשרים וחמש אנשים, ג'סי, אחיה, וג'יימס וסקיי בניהם, והתכוננה לשאת את נאומה.
"הלילה," היא החלה. "הלילה נגיע לארמון המלכה, ונגזול את כוחה." כל הצבא קרא קריאת 'הידד', והיא ביקשה מהם לשקוט בהרמת יד. "כולנו יודעים מה המטרה?" היא שאלה אותם, והם השיבו בחיוב. "בואו- נשיג את החופש שלנו חזרה!"
כולם הריעו במחיאות כפיים, וג'יימס וסקיי, כמוהם, בחיוכים רחבים מלאים בתחושות חיוביות ובטוחות, שהפעם, הניצחון בידיהם.

ניקולאי התרחק מקווין, ומיהר להתרומם על רגליו בבהלה.
"מה? טעיתי?" היא התרוממה אחריו במבט מודאג ודי מבויש. הוא לא השיב לה. הוא התרחק ממנה מספר צעדים, והדאיג אותה. "ניקולאי." היא שמה את ידה על כתפו והוא מיהר להעיף אותה. "אני מצטערת." היא השפילה את מבטה. "אני לא חשבתי נכון."
"אל תצטערי." הוא ביקש ממנה. היא כיווצה את עיניה בתהייה. "תחשבי, איך אנחנו ממשיכים מכאן הלאה."
"ממשיכים, באיזה מובן?" היא שאלה.
ניקולאי הסתובב אליה ואחז בידיה. "אני אוהב אותך." הוא הודה, והיא חייכה בשמחה. "אבל עכשיו אנחנו חייבים לחשוב איך נפטרים מבן דוד שלי."
היא התעשתה מיד והנהנה בהסכמה.
הוא העלה חיוך ראשוני והיא מיהרה לחבק אותו בשמחה.
מאחוריו, היא שמה לב לפתע לבחורה הבלונדינית שעד לפני כמה זמן הביעה רצון להרוג אותה, ועל ידה, אדם בן גילה, בעל שיער שחור ומראה דומה לפיראט. היא התרחקה מניקולאי, ולפני מבטה, הוא הבין שעליו להסתובב לאחור.
"מה את רוצה?" הוא מיהר לשאול.
"את הלב שלי." הבחורה התקרבה בבקשתה. "הוא נמצא אצלך."
"נכון, אבל, הלב שלי נמצא אצל הבחור שביקש ממך להרוג אותי." קווין השיבה לה כשהיא עומדת מאחורי ניקולאי במעט חשש.
"אני הרגתי אותו, אבל הוא נעלם." היא הסבירה להם.
"מה זאת אומרת, הרגת אותו?" ניקולאי שאל בבלבול.
"ערפתי את ראשו." הסבירה. "אבל הוא נעלם."
"ברור שהוא נעלם, היכולות שלי לא נותנים לו למות." היא הסבירה, להם ולניקולאי, שכבר ידע זאת.
"אז הוא עדיין חי?" הבחור שלצידה שאל בדאגה.
"כן." ניקולאי השיב. "אבל אם ניקח את הלב שלו-"
"הוא ימות, ואז אני אחזיר אותו אליי." קווין אמרה בנחישות. "בואו נעשה את זה."
"אבל, קווין-" ניקולאי פנה אליה.
"קדימה!" היא תפסה בידו ולקחה אותו איתה חזרה לכיוון הבקתה, כדי לקדם את העניינים ולפגוש אותו בהקדם. היא לא חשבה איך בדיוק תעשה את זה, אבל היא הייתה נחושה. נחושה בכל כוחה להחזיר את ליבה.

דניאל עזרה לטוביאס לקום על רגליו כאשר הוא עדיין תשוש ממה שקרה. לקחו לו כמה דקות להחזיר לעצמו את כל כוחותיו, ובזמן הזה, הוא הודה לה וביקש ממנה סליחה.
"אתה לא צריך להתנצל יותר." היא אמרה לו בחיוך.
"עזבתי אותך. שוב." הוא אמר.
"כי קווין רצתה. זה היה למטרה טובה." היא הצדיקה את מעשיו. "למרות ש… זו באמת הייתה פעולה די מיותרת." היא גיחכה, והוא כמוה.
מהצד השני של הבקתה, הם שמעו צעדים מרובים מתקדמים אליהם. שניהם הרימו את מבטם לכיוון ממנו הגיע הקול, ונחשפו להופעתם המחודשת של ג'פרסון ומכשפת הדרום. הם החזיקו ידיים יחד, ודניאל הוסיפה לחזור ולהחזיק בניצב חרבה, למקרה הצורך.
מצידו השני של היער הופיעה קווין, פעם נוספת, ואחריה הגיעו גם ניקולאי, והגבר והבחורה ששהו במקום קודם.
המבטים על פניהם שידרו דבר אחד, וזה ההתחלה של הסוף.