מבוך האשליות- פרק 55

לאחר שמחשבות ותהיות רבות שהתקיפו את נואה מכל עבר, הוא סוף כל סוף בחר את המשך הדרך. הוא ניגש אל אקו, שעם הזמן המראה האדיב שלה דעך, והודיע לה על החלטתו.
"אנחנו הולכים להחזיר את הלב שלך." הוא תפס בידה והפתיע אותה.
"מה? למה?" היא שאלה. "זה בגלל מה שאתה חושב? אני בסדר, נואה."
"את לא בסדר." הוא התעקש. "את מאופקת כל הזמן. את עצבנית, את לחוצה, ואת לא את."
"אז? עברתי הרבה." היא מצאה לכך הסבר הגיוני.
"זה תירוץ גרוע, ואת יודעת את זה." הוא לא הקשיב לה. "את היית בסדר גמור עד שהדוכסית הזאת לקחה לך את הלב."
"אז אתה מתכנן לקחת אותו בחזרה?" נראה היה שהיא מטילה בו ספק.
"תהיי בטוחה." הוא הודיע. "ואת באה איתי."
"אבל, ג'סי-"
"ג'סי יהיה בסדר. הוא צריך את אמא שלו, האמא האמיתית שלו." נואה הבטיח לה.
"אני האמא האמיתית שלו." אקו התעקשה.
"את לא. לא ככה." הוא החזיק בשתי ידיה בכוונה טובה. "תקשיבי לי. אני רוצה בטובתך. את יודעת את זה, נכון?"
"כן, אני יודעת." היא העלתה חיוך קטן על שפתיה. "אבל מה אם ניכשל?" היא העלתה את החשש בקול.
"אנחנו לא." נואה הרגיע אותה.
"את לא יודע את זה." היא אמרה. "מה אם משהו יקרה? מה אם נצליח להחזיר את הלב שלי, והיא תפגע בג'סי?"
"אקו, אני מבטיח לך, הכל יהיה בסדר." הוא תפס בזרועותיה בעדינות והעביר אליה את מבטו המעודד. "שנינו ביחד- אנחנו נחזיר את מה שמגיע לנו."
היא חייכה אליו בשמחה וחיבקה אותו באות תודה. היא רק רצתה לקוות שכל מה שהוא רוצה עבורה באמת יתגשם, וששניהם, שלושתם, יוכלו לקבל את החיים הטובים והרגילים שהם איבדו מאז שהגיעו לעולם הנוקשה הזה.
תקווה ואמונה אלה באמת הדברים היחידים שנשארו לה.

ג'פרסון בחן את התמונות שהופיעו בתצוגת מי הקדרה שבתוך הבקתה בה הוא ואימו שהו.
הוא עקב אחרי תזוזותיה של המלכה השחורה כדי לבחון האם המשימה שהטיל על עצמו הצליחה.
"היא נחושה מדי." היא נשען עם ידיו על שולי הקדרה ונאנח. "למרות שההתפרקות האחרונה בהחלט הייתה מבדרת."
"ככל שיעברו השעות, כך הלב שלה ישפיע יותר." אימו, מכשפת הדרום, שישבה על אחד הכסאות במרחק מטרים ספורים וצפתה בו, ניסתה להרגיע את רוחו.
"לא, זה לא פועל." הוא דפק על הקדרה והרעיד את המים הרותחים שנכבלו בתוכה. כמה טיפות עפו על ידו והתאדו מיד. הוא ניער את ידו מספר קט של פעמים וחזר להסתכל על המתרחש. "זה משעמם." הוא אמר לבסוף.
"אז על מה אתה חושב?" המכשפה שאלה אותו.
"לצערי, למרות שעבר מעט מאוד זמן, נצטרך לחזור לתוכנית ב'." הוא אמר בתסכול מאוכזב.
"והיא?" שאלה אותו.
"נצטרך להרוג אותה." הוא הסתובב ושילב את ידיו כמודיע. המכשפה חייכה בסיפוק, והוא הסכים איתה. "אבל נעשה את זה בצורה מעניינת." הוא נתן לעצמו תנאי. "חכי כאן." הוא חזר להעביר מבט חטוף אל תצוגת הקדרה ויצא מתוך הבקתה.
כמה מטרים על יד הבקתה הוא הצליח למצוא זוג אנשים שהלכו בדרך הראשית לכיוון טירתה של הדוכסית. הפלא ופלא- אלה היו הגבר והאישה שהיו בטירתה קודם לכן. האישה- שליבה שלה נמצא בתוך גופה של המלכה השחורה.
הוא התקרב אליהם בשקט, מאחורה, וחבט עם ענף עבה שמצא על הקרקע בעורפו של הגבר, שהתעלף מיד.
"נואה!" הבחורה קראה בבהלה והסתובבה לכיוונו של ג'פרסון, ואז חטפה פגיעה בעצמה, ואיבדה את הכרתה.
הוא הביט על שניהם, שרועים על הרצפה, תמימים וחסרי ישע.
בדרך כלל היה חושב שעשה מעשה רע, אבל עכשיו… עכשיו הוא יודע בוודאות שלפגוע קצת באחרים יהיה שווה בסוף התוצאה. הוא הרים את הבחורה ולקח אותה איתו.

אקו פקחה את עיניה בכאב ראש חזק והופתעה לראות את האדם האחרון שקיוותה לפגוש שוב. הבחור המלחיץ הזה שהיה אצל הדוכסית בזמן שהם פנו אליה לעזרה. הוא בחן אותה בעוד היא ממשיכה להתאושש מהחבטה החזקה שקיבלה, ומתחילה להבין שהיא לא מסוגלת לזוז, מהעובדה הפשוטה שהיא קשורה בחבל לכסא.
"אני מצטער על אי הנוחות." הוא התנצל, דבר ראשון. "אבל יש לי הצעה בשבילך שתוכל לעזור לשנינו."
"אני לא מעוניינת. אתה זה שרצה את הלב שלי מלכתחילה." היא אמרה ופערה את עיניה בהבנה. "הלב שלי אצלך!" היא החלה להתנער על הכסא וניסתה לשחרר את עצמה מאחיזת החבל שעל גופה. שתי ידיו לחצו עליה ועצרו אותה מלזוז עוד, והוא התקרב אליה עם פניו וחדר עם מבטו אל שתי עיניה.
"הלב שלי לא אצלך." הוא אמר. "אבל אני יכול להחזיר לך אותו."
"חוכמה גדולה, יחסית למי שלקח אותו מלכתחילה." אקו אמרה ברוגז מאופק, והתקוממה באיום כשהוא ממשיך לעצור אותה מלנוע עוד.
"זה העניין." הוא התרומם והתרחק ממנה מעט. "הלב שלך נמצא אצל אישה אחרת, והלב של האישה הזאת נמצא אצלי."
"תודה." היא העירה בעוקצנות כעוסה, והוא המשיך.
"כל מה שאני מבקש ממך הוא להרוג אותה." הבחור הסביר. "ואז תוכלי לקחת את הלב שלך חזרה."
"אני לא הורגת אף אחד." היא אמה, והוא צחק.
"את אומרת את זה עכשיו, אבל בלי הלב שלך, אין לך באמת החלטה." הסביר. "בלי האנושיות שלך, את תעדי מה שטוב לך, ורק לך."
"אני לא הורגת אף אחד." היא חזרה על דבריה בעקשנות.
"אני יכול להרוג אותה בעצמי." הוא אמר. "אבל אז הלב שלך ייהרס, ואת תמותי יחד איתה." הסביר, וגרם לה להבין את מצבה בלית ברירה. היא נאנחה בשקט כאשר הבינה מה משמעות הדבר. "אז מה את אומרת?"
"בסדר." היא הסכימה. "כל עוד אתה מבטיח להחזיר לי את הלב שלי אחר כך."
"אני אף פעם לא מפר הבטחות." הוא השיב לה בחיוך. "את יכולה לסמוך עליי."