מבוך האשליות- פרק 50

קווין מיהרה ללכת לכיוון טירתה של הדוכסית ללא כל מחשבה נוספת שהמליצה לה אחרת.
למרות הצעותיהן של ג'יימס ודניאל לחכות ולמצוא את ג'פרסון במקום אחר, היא התעקשה ללכת לשם עכשיו. את דעותיהן של ניקולאי, טוביאס וסקיי היא לא שמעה. לטוביאס ולניקולאי לא היה אכפת מה יקרה לה, וסקיי הייתה עדינה מדי בשביל להעז להתערב.
אז זה נכון שבהליכה ייקח להם הרבה יותר זמן מאשר בנסיעה או רכיבה, אבל באופן הרגלי הם היו יכולים להגיע לשבילים שלא היו יכולים לעבור בהם עם סוס או מרכבה.
לאחר דקות מספר הם כבר הספיקו לראות את הטירה מרחוק, וקווין החלה להגביר את קצב הליכתה.
"אתה בטוח שזה רעיון טוב?" דניאל פנתה אל ניקולאי בדאגה.
"את יודעת שלא." הוא השיב. "אבל אין לנו אפשרות אחרת. אם זה היא או ג'ף, אני בוחר בה, אפילו אם זה יגרום לו למות שוב."
"אבל זה לא משהו טוב, שהוא חזר?" היא שאלה אותו.
"לא עם הלב שלה." הסביר. "לג'ף היה לב טוב, שלה רע. אי אפשר לדעת מה זה יעשה לו."
"הוא יכול להפוך… לרע?" היא חששה לחשוב על זה.
"בטח." ניקולאי השיב באנחה מתוסכלת. "ואני לא רוצה לחשוב מה הוא עלול לעשות אם זה יקרה."

הדוכסית הגישה לבת הים ובעלה פיסת נייר ובה שם המקום בו נמצא האדם אותו הם מחפשים, וצפתה בהם יוצאים מהטירה. בת הים התרגשה מאוד, בעלה קצת פחות.
כאשר נשארו שלושתם לבד, היא, מכשפת הדרום ובנה, היא חזרה לדבר איתו ולבחון את התוכנית עליה דיבר, שלפיו הייתה 'להרוס למלכה השחורה את החיים'.
"איך אתה בדיוק הולך לעשות את זה?" היא שאלה אותו בסקרנות. "עם הלב הזה?"
"זה לב טוב." הוא הציג את הקופסא שהביאה לידיו.
"נכון." הדוכסית הסכימה. "בת הים היא האדם הכי טוב שתוכל לפגוש."
"לב טוב- זה הדבר הכי שנוא על המלכה." הוא הסביר בחיוך. "תדמייני מה יקרה לה כשיהיה לה אחד."
"מעניין." הדוכסית אמרה בהתעניינות. "יצירתי."
"אני אדם יצירתי." הוא השיב. "תגידי, אמא," הוא פנה למכשפה. "איפה היא עכשיו? היא מצאה אותנו כבר?"
"היא בדרך." היא אמרה.
"נהדר." הוא הגיש לדוכסית את קופסת העץ שבתוכה נח ליבה של בת הים, וסימן לה עם אצבע על פיו לשמור על השקט. "תעשי מה שאת טובה בו." הוא אמר והעניק לה בקבוקון זכוכית מלא בשיקוי זוהר, "עם נגיעות קשקשי בתולת-ים ודם של תאום. תודה, דרך אגב." הוא הוסיף לומר והיא חייכה כאין בעד מה, למרות שבשבילה תמיד יש. ג'פרסון סיכם את דבריו בסימון קל עם ראשו בשבילה בכדי שתיגש לדלת הכניסה, ותחכה לבואה של המלכה השחורה.
"אני מאוד רוצה לדעת לאן זה יתפתח." הדוכסית אמרה לפני שהחלה ללכת אל דלת הכניסה, והשאירה את המכשפה ובנה מאחור.
"מרשים מאוד." מכשפת הדרום פנתה אל בנה בחיוך מסופק. "לא ידעתי שיש את זה בך."
"הייתי רוצה לומר שהייתה לי מורה טובה, אבל-" הוא נאנח. "אני מניח שזה פשוט היה אצלי." הוא הוסיף לדבריו חיוך גדול והיא החזירה לו באחד שווה.

קווין הופתעה לראות את דמות האישה השחורה על סף דלתות הכניסה לטירה. ככל שהתקדמה יותר, כך זהותה של הדמות התבהרה בפניה, והוצגה כדוכסית עצמה.
מקום משונה לראות אותה בו.
בידיה היא החזיקה בדבר מה לא ברור.
קווין המשיכה להתקרב במהירות, והשאר בעקבותיה. היא פערה את עיניה בבלבול והתעניינות וכאשר הגיעה לעמוד מול הדוכסית, נעצרה. היא הורידה את מבטה אל ידיה, ושמה לב שמה שהחזיקה בידיה הייתה קופסת עץ קטנה.
"ציפית לי." קווין הבינה.
"כמובן." הדוכסית חייכה אליה חיוך לא מהימן. "ויש לי מתנה בשבילך."
"מתנה?" קווין שאלה, ומאחוריה הצליחה לשמוע את צעדי 'החבורה מתקרבים יותר ויותר.
"הלב שלך." היא פתחה את מכסה הקופסא, והציגה לפניה את המונח בתוכו.
עיניה של קווין נפערו שוב, הפעם בהפתעה ותדהמה.
"תרצי אותו?" הדוכסית שאלה אותה.
"כן, אבל זה-" היא לא הספיקה להמשיך את דבריה והדוכסית כבר העניקה לה את המגיע לה. באותה מהירות היא הוציאה את ידה מתוך החזה של קווין ולהחזיר אותה למקומה לצד גופה. רגליה של קווין רעדו והיא נפלה לתוך זרועותיו של ניקולאי, שבדיוק הגיע לעמוד מאחוריה, ונאחז בה באינסטינקט ראשוני ומפתיע.
"תהני." הדוכסית חייכה אליה לפני שחזרה לתוך טירתה, ונעלה את הדלתות אחריה.
כולם צפו על המאורע האחרון והתקשו להבין מה קרה. דניאל כיווצה את עיניה בבלבול מוזר.
"זה הכל?" היא שאלה. "זה היה קל עד כדי כך?"
"לא." קווין מלמלה בתשישות כשהיא חצי שוכבת על הקרקע, נתמכת על ידי ידיו של ניקולאי, שלא הרגיש בנוח עם זה. "זה לא הלב שלי."

נואה סמך על תחושותיה של אקו תמיד, אבל עכשיו זה כבר היה נראה לה מוגזם.
הוא לא הבין איך היא מסוגלת לתת את הלב שלה לאישה שכלאה אותה במשך שש השנים בה נעלמה ממנו, בשביל למצוא איזשהו אדם שהוא כלל לא הכיר.
בכל זאת, הוא לא התערב ולא רב איתה.
עד שיפגוש את האדם הזה, הוא לא יאמר דבר.
הם הגיעו לאחד הכפרים הפשוטים של איכרי היערות. אקו הובילה אותו בין הבתים והאוהלים השונים כשחיוך מלא ציפייה על פניה, והוא עדיין היה די ספקן.
היא ניגשה לאחד האוהלים הגדולים ופנתה אל האישה שקיבלה את פניה. היא לבשה בגדים פשוטים של אזרחים מן השורה, בצבעי חום ולבן, ושיערה היה מסודר בקפידה, אך גם די מפוזר.
"היי, אני מחפשת את ג'סי." אקו אמרה לה. "את זוכרת אותי, נכון?" היא שאלה.
האישה הנהנה בחיוך. "כן. את-?"
"כן." אקו השיבה בשמחה וחיכתה לה כאשר הלכה לקרוא לו. בזמן הזה, נואה הצליח לצמצם את הפער בניהם ולהיכנס לאוהל בעצמו.
"איפה אנחנו?" הוא שאל אותה כאשר בחן את האוהל בקפידה, עדיין חושד במה שקורה.
"כפר כלשהו. ג'סי נמצא כאן." היא השיבה בחיוך.
הוא נאנח. "מי זה ג'סי, לעזאזל?" הוא הוסיף לשאול אותה בתקיפות מאופקת.
"אתה תראה." היא עדיין לא הסכימה לומר לו, והיא התעקשה על כך. כנראה שאלמנט ההפתעה היה חשוב מאוד בשבילה.
"ג'סי, אתה לא תאמין מי הגיעה!" הם שמעו את קולה של האישה מרחוק.
"מי? מי?" הם שמעו קול גבוה וקטן שואל אותה.
אקו מיהרה לגשת קדימה אל עבר הקריאות, ונעצרה כאשר סוף כל סוף ראתה אותו רץ אליה בשמחה גדולה.
"ג'סי!" היא התכופפה אליו בכדי לחבק אותו.
"אמא!" הילד הבלונדיני והקטן חיבק אותה בחוזקה. "התגעגעתי אלייך, אמא."
"גם אני התגעגעתי אלייך, ג'סי." היא הרימה אותו על ידיה באושר גדול.
נואה כיווץ את עיניו בבלבול כאשר בחן את שניהם. "אמא?" הוא שאל בשקט.
"ג'סי," אקו פנתה אל הילד. "תכיר את אבא שלך." היא חייכה אל נואה, והתקרבה אליו כדי לנשק אותו על פיו.