מבוך האשליות- פרק 48

"חכו." סקיי נזכרה בדבר חשוב לפתע. "ג'יימס," היא פנתה אליו. "איפה האחים גרייסון?"
הוא הסתכל עליה במבט מבולבל. לרגע אחד לא הבין על מה דיברה, אך אז הרגיש מטופש ששכח מהם. בגלל כל מה שקרה, בכלל לא שם לב ששני חברי האחווה האחרונים חסרים.
הם- עדיין היו תקועים בטירתה של הדוכסית, ומצאו את עצמם במצב לא נעים.
שניהם היו ישובים על הקרקע, גב אל גב, ומנוטרלים לגמרי, למרות שלא היו קשורים או חבולים בשום צורה שהיא. מסיבה מסוימת, רק מבט אחד בילד שפנה אליהם קודם הספיק בשבילם כדי לעשות כרצונו.
"אני מאשים אותך." דין גרייסון פנה אל אחיו בשקט, בזמן שהם חיכו למהלך הבא של הילד בעל המראה המטריד.
"אחסוך את הוויכוח ואקבע שזו אשמת שנינו." דילן השיב לו. "לעזאזל, זה מה שקורה כשסומכים על רודף צדק."
"הוא שוכח אותך." דין הבין אותו.
"כי הצדק קודם ליחסי אנוש." דילן המשיך.
"אם נצא מפה-"
"כן."
"בבקשה, תשתקו." הילד הצעיר התאפק שלא לצעוק עליהם את בקשתו. "גם ככה ההמתנה הזאת מייסרת."
"המתנה למה, בדיוק?" דילן פנה אליו. "כי, אתה יודע, אם אנחנו יכולים לזרז את העניין-"
"תשתוק." הילד ביקש. "או שאח שלך יצטרך לפנות את הגופה שלך אחר כך."
הם לא התווכחו איתו, והסכימו לעשות כפי שדרש. מבטו לא גרם להם לפקפק בכך שהאיומים שלו היו רציניים.
מתוך השקט התגברו הצעדים העקביים שהתקדמו אליהם במהירות, וחשפו בפניהם שמדובר בדוכסית עצמה שהתקרבה אליהם מכיוון הטירה. האחים הרימו את מבטם אליה, וחששו עוד יותר ממה שעומד לקרות.
הילד התיישב על ענף עץ מעוקל ועבה קרוב לשם, ונאנח כשהוא מסתכל עליה בשעמום.
"הנה, אני כאן." היא פנתה אליו. "למה תפסת את שני הבחורים האלה?"
"הם הסתובבו עם המלכה השחורה." הוא הסביר. "אני לא יודע, אמא שלי ביקשה ממני להגיע לכאן, אבל לא באמת הבנתי למה, אז זה הדבר הכי מועיל שהצלחתי לעשות."
"או מה שהיה לך כוח לעשות." הדוכסית הציגה בפניו סיבה אחרת, והוא רק הרים את כתפיו בחוסר עניין. "נראה לי שהיא חושבת שהיא כבר מתה, אבל- כן, הבנת אותי."
"היא בוודאי יודעת שכדי שהיא תמות היא צריכה לב בחזה שלה." הדוכסית אמרה.
"לא שאלתי, לא עניין אותי." הוא אמר. "אבל אני חשבתי, שאולי תוכלי, עם הקשרים שלך, לעזור לי לצאת מהמצב שנתקעתי בו."
"אני תמיד אוהבת הצעה טובה." אמרה הדוכסית. "על מה בדיוק חשבת?" היא שאלה.
"אמא שלי לא אוהבת את המלכה, הם יודעים איפה היא, אני מעדיף להישאר כאן בחוץ." הוא הסביר לה. "הנה שני אנשים בשבילך. הם יגידו לך איפה המלכה, את תגידי לה ובתמורה גם תוסיפי שקרה לי משהו שלא יגרום לי לחזור."
"אתה ממש לא אוהב להיות שם." היא אמרה לו.
"להיות נסיך זה ממש לא בשבילי." הוא השיב.
"אבל אתה יודע שאני יכולה לקחת אותם במילא, ללא העזרה שלך, ולא לומר לאמא שלך דבר." היא הזכירה לו.
"ואת יודעת שאני יכול להרוג אותך במבט." הוא קם והתקרב אליה. "או להכאיב לך עד כדי כך שתרצי למות. אז אני מציע לך עסקה, כדאי שתקבלי אותה."
"אף כאב לא יגרום לי לשנות את דעתי." היא הודיעה לו. "אבל, יש לי רעיון איך שנינו נוכל להשיג את מה שאנחנו רוצים."
"אני מקשיב." הוא שילב את ידיו בסבלנות.
"תהיה השותף שלי בחוץ, ואני אעשה כפי שאתה מבקש." היא הציעה.
"איך בדיוק?" שאל.
"אתה תדע." היא הוסיפה חיוך לדבריה. "עכשיו לך." היא אישרה את הסכמתה, והוא חייך בקלות ופנה לעזוב את המקום לכיוון עבות היער. הדוכסית חיכתה שיעלם בחושך, ורק אחר כך פנתה אל כיוונם של האחים, שיכלו לקום ולברוח, אך לא הצליחו מההכרה של המוניטין שלה.
"אומר את האמת, אני לא באמת צריכה את העזרה שלכם כדי לדעת לאן היא הלכה." היא אמרה להם. "היא צפויה, וכך כולם כאן."
"אז אפשר לשאול, מה תעשי איתנו?" דין העז לבקש תשובה.
"הא, אני כבר אחשוב על משהו מיוחד." היא השיבה. "אני תמיד מצליחה לחשוב על משהו."

נואה שמח שיצא לו לגנוב פעם סוס באחד ממסעותיו בארץ האחרת, כי עכשיו כבר ידע איך לעשות זאת טוב ומדויק. הוא תכנן להחזיר את הסוס אחרי שיחזרו לטירתה של הדוכסית, זה היה לו ברור, וזה גם נתן לו תחושה טובה יותר מהמעשה שכמותו כבר הפסיק לעשות ממזמן, ועכשיו, מנצל את הידע שלו רק למטרות נכונות.
אז הנה, זו מטרה נכונה.
נכון, הוא עדיין לא בטוח מה בדיוק רצונה של אקו בחזרה לטירה, אבל זה לא יכול להיות דבר רע.
כשרכבו יחד על הסוס היא החזיקה בו חזק, ודיברה איתו על עד כמה היא מתרגשת לקראת הרגע שבו הכל כבר יחלוף. הוא הסכים איתה, והבטיח לה שזה יגיע במהרה.
כאשר ראו את הטירה באופק, והצליחו לשים לב לכניסה המוארת מרחוק, האטו את דהירתם על הסוס עד שעצר, וירדו ממנו אל הקרקע. במכה עדינה על גבו התחתון של הסוס הוא נתן לו לרוץ חזרה לבעליו, ושניהם התחילו ללכת לכיוון הטירה.
אקו החזיקה את זרועו של נואה וחיוך מתרגש קישט את פניה.
בדרכם הם הבחינו בילד צעיר ובהיר עור ושיער עובר על פניהם ומתרחק ממקום מטרתם. הוא חייך חיוך סקרני ומעט מלחיץ כאשר בחן אותם בדרכו, וגרם לאקו להצטמרר מהתחושה שנתן לה.
היא מיהרה להוציא את ההרגשה הלא נעימה הזאת מראשה, ולחשוב על משהו חיובי, כמו על מה שהיא הולכת להשיג שוב.
הם הגיעו לכניסה של הטירה, ונואה התכונן לדפוק עם המקוש על הדלתות הגדולות שנסגרו מזמן לאחר סיום הנשף.
"לא גירשתי אותך?" הם שמעו קול אישה נמוך ונשי פונה אליהם, ופנו להסתכל לצד, לכיוון הדוכסית שהתקרבה אליהם בחיוך סקרן. היא הפנתה את מבטה אל אקו, והסתקרנה עוד יותר. "מעולם לא קרה שהחזירו את מה שמכרתי."
"שלא תעזי-" נואה התכונן להתנפל עליה, אך אקו עצרה בעדו, והתקדמה אליה בעדינות.
"אני מחפשת את ג'סי." היא אמרה לה. "את היחידה שיכולה להביא אותי אליו."