מבוך האשליות- פרק 33

טוביאס הוביל את המשלחת לאחר בקשתה של המלכה.
ליתר דיוק, פקודתה של המלכה, כי בלבקש היא היא לא ממש מצטיינת. היא רק אמרה לו מה הוא צריך לעשות, והוא נאלץ לעקוב אחרי דבריה, כדי שיוכלו להתקדם.
לצערו, הוא לא הצליח להוציא את המלכה מהמשוואה, למרות שרצה בזה כל כך. הוא בכלל לא רצה לעשות את זה, אם לומר את האמת, היה אכפת לו רק ממה שדניאל רוצה לעשות. הוא הבטיח לעצמו שמעכשיו לא ישקר לה עוד, ויעשה כבקשותיה בלי להתווכח.
אולי עם הזמן הוא יצליח לכפר על התאונה המצערת שגרם, ושגרמה בעצמה ללא מעט נזקים.
"תמצא אותו." ככה המלכה פקדה עליו וככה הוא עשה. הוא השתדל שלא לחשוב שהוא עושה את הדברים האלה בשבילה, אלא בשביל להצליח להגיע למטרתם, שכרגע, הייתה מה שניקולאי, הגנב, יודע.
הוא עבר על פני עץ נוסף שנראה היה כעוד העתק של קודמיו, ואז נעצר כפי שאמרו לו תחושותיו.
כל העומדים מאחוריו נעצרו גם הם ובחנו את המקום. זה היה כפר קטן, באמצע שום מקום, בתוך היער. המראה היה לא קשור לסביבה, כאילו לקחו כפר אקראי ושמו אותו בקרחת יער.
אנשים טיילו ברחובות על מדרכות האבנים המסותתות. מבנים עשויי אבן בנו את המקום. כמה וכמה דוכני שוק ניצבו בשני צדי הסמטאות. למרות גודלו המזערי, הכפר היה נראה שוקק חיים.
"הוא כאן?" המלכה התקרבה אל טוביאס. "איפה?"
"אני חושב שיהיה עדיף אם אטפל בזה בעצמי." הוא אמר.
"ואני חושבת שעדיף לך להגיד לי, אם אתה לא רוצה שהחברה הקטנה שלך תגלה מה אתה חושב עליה באמת." היא השיבה לו בקול שקט שאף אחד לא שמע.
"מה?" הוא כיווץ את גבותיו בתהייה.
המלכה גיחכה. "אתה יותר מדי שקוף." היא ענתה לשאלה שרצה לשאול. "קדימה. איפה הוא?" היא חזרה לשאול.
"פשוט תעקבי אחריי." הוא התחיל ללכת והיא בעקבותיו. דניאל הצטרפה אליהם ללא היסוס, במחשבה בטוחה שאסור לתת להם לטפל בניקולאי לבד, ושאם היא תבוא, אולי הוא יהיה פחות נוקשה.
"אנחנו נחזור בקרוב." היא יידעה את ג'יימס וחברי האחווה, לפני שהתרחקה מדי.

ניקולאי הרגיש שעוקבים אחריו, ולכן השתמש בידע שלו כדי למצוא מקום מסתור. כפר קטן שכבר יצא לו להיות בו, שסיפק לו מקום מילוט בכל שעת צרה. ממנו הוא פשוט היה יכול להיעלם מעיני האנשים, כמו קסם אמיתי, ולחזור לנוע בשקט.
הוא פנה לאחת הסמטאות השמאליות בכביש האבן של הרחוב הסואן, וחשב שהצליח להימלט, אך להפתעתו, מישהו הצליח לתפוס בגלימת הברדס שהשיג לפני כן ולהצמיד אותו אל הקיר בכוח.
הוא זיהה את פניו של הבחור שהיה בערך בן גילו. זה היה הבחור איתו דניאל באה לפני שהחלו לברוח ממה שעוד פעם עוללה. שיערו היה חום ופרוע, ועיניו כהות ושחורות. הוא לבש בגדי גנבים חומים, שהיו עלובים בהשוואה לבגדים השחורים שלו. הוא הניח את להב הפגיון שלו על צווארו, ובכך מנע ממנו לעשות צעד שגוי שיצליח לגרום לו להימלט. הוא נאנח וגלגל עיניים.
התקרבה אליו הבחורה הבלונדינית והבהירה כשעל פניה מבט שאפתן שבישר רעות. ייקח לו זמן להתרגל למראה החדש שנתנה לעצמה, כך הוא חשב.
אחרונה להצטרף למערך הייתה דניאל, שהעלתה על פניה מבט מודאג וחדש.
"ברצינות, אתם באמת נפלתם לתרגיל שלה?" הוא שאל את שניהם.
"אל תשחק את עצמך קורבן." המלכה גערה בו. "אתה גם עומד להגיד להם שלא גנבת את הלב שלי?"
"זה דווקא כן עשיתי." הוא הודה. "ותאמיני לי, לא נהניתי."
"שיחות חולין אם אפשר- אחר כך." טוביאס ביקש. "מה רצית לברר?" הוא פנה אל המלכה.
"אמרת שמכרת אותו." היא פנתה אל ניקולאי. "למי?"
"למה נראה לך שעכשיו אני אענה לך על זה?" הוא גיחך מהסיטואציה.
"כי אתה רוצה לעזור לנו לעשות את מה שצריך?" דניאל קיוותה שההשארה שלה נכונה. טוביאס הסיט את מבטו אליה וההבעה שעל פניה לא עודדה את הרגשתו בקשר לגנב שהחזיק, עד ששקל לתת למלכה לעשות כעוות נפשה.
"וכי אם לא, אנחנו נהרוג אותך." המלכה נתנה לו עוד אפשרות טובה.
"אתם תהרגו אותי אחר כך בכל מקרה." ניקולאי לא התרשם.
"צודק." המלכה הסכימה.
"היי, אנחנו לא הורגים אף אחד!" דניאל הזהירה אותם. "תגיד לנו, בבקשה. לפני שיהיה מאוחר מדי." היא חזרה לבקש מניקולאי ברכות מוזרה שלא אפיינה אותה.
ניקולאי נאנח. "טוב, אם אתם משחקים ככה," הוא אמר. "מכרתי אותו לדוכסית. בהצלחה." הוא חייך בכוונה לטוב.
"אם מכרת אותו לדוכסית, זה מסביר הרבה." המלכה אמרה במחשבות תוהות. "אתה יכול לשחרר אותו." היא הורתה לטוביאס לפני שהתרחקה ממנו, והוא נאלץ לעשות כדבריה.
ניקולאי נשם לרווחה כאשר הלהב כבר לא הוצמד אל צווארו, והוא שפשף אותו בעדינות. המלכה עשתה מעשה כשלא כהרגלה ורוחה, ונתנה לו לצאת מהעניין ללא פגע. טוביאס נאנח בשקט והלך אחריה.
דניאל שוב הייתה האחרונה לחזור ולנוע. היא סובבה את ראשה אל עבר ניקולאי שהמשיך לעמוד במקומו בשקט. היא הנהנה אליו בחיוך קל שמסר תודה, וחזרה ללכת. הוא המשיך להביט בה מתרחקת, עד שעזבה, והתקשה להבין מה עליו לעשות בקשר אליה.
אסור היה לו לתת לה להסתובב עם אנשים כאלה, עם המלכה. היא עברה מספיק על ידה ועל ידי הבחור הזה, והוא הבין שיכול להיות שטעה כאשר החליט לעזוב אותם.
הו, הוא ועוד איך יעזוב אותם, אבל אותה- עוד לא.