מבוך האשליות – פרק 11

"אתם מוכנים?" איש התיש שאל והסתכל על כל הזוגות. הם הנהנו.
"למקומות, היכון… צאו!" איש התיש ירה באקדח שלו אל השמיים והזוגות רצו לתוך המבוך.

————

כל חמש דקות הוא הסתכל בשעון שלו, מודאג. הוא אף פעם לא היה מודאג.
"תפסיק להילחץ, הם יתחילו בקרוב." ניסה להרגיע אותו אחיו.
שיערו החום של אחיו שהגיע עד לעורפו היה מסורק לאחור כרגיל. עיניו החומות והגדולות נראו מלאות רגש כתמיד. למרות שהוא היה בסביבת אחיו זמן רב, הוא לא הצליח לפענח איזה רגש מילא את עיניו. הוא לבש חולצת כפתורים כחולה כהה ומהודרת, שגלשה מעל מכנסיי הג'ינס שלו, מעל חולצתו אחיו לבש ג'קט שחור. פניו היו דואגות, אך עלה עליהן חיוך קטן. כנראה אחיו שמח לפעמים לראות אותו מודאג ולא בטוח בעצמו. לא בגלל יחסים לא טובים בניהם, הם הרי גדלו אחד עם השני ונשארו מאוד קרובים. הוא בדרך כלל היה בטוח בעצמו, ידע להחליט החלטות חשובות ולהישאר אדיש, אחיו פשוט לא היה רגיל לראות אותו לחוץ.
"אני יודע כמה זה חשוב לך."
"זה לא סתם חשוב לי, זה מאוד חשוב לי. חסר להם שהם יפשלו הפעם" הוא אמר ברצינות רבה.
"אתה סתם דואג, זה לא יקרה שוב. אנחנו תכננו את זה כך שזה לא יקרה שוב. הם לא כמו השאר."
"אני מקווה שאתה צודק." הוא קבל שיחת טלפון, על המסך היה כתוב 'אולם הצפייה'. הוא לא היה צריך לענות לשיחה כדי לדעת מה יגידו לו. זה מתחיל בקרוב.
"אתה מנסה לעודד אותי או שאתה בטוח?" הוא שאל את אחיו.
"אני בטוח שזה לא יהיה כמו בשנים הקודמות" אמר אחיו לחוץ. הוא לא אהב את הניסוח שלו, אולי זה יהיה אפילו גרוע יותר מהשנים הקודמות. הוא לא רצה לחשוב כיצד זה אפשרי בכלל.
נשמע קול 'בום' גדול שהדהד בכל חלל החדר. אחיו הלך אל החלון והביט בו למספר שניות, ולאחר מכן הסתובב אליו. הוא הלך בעקבות אחיו ונשען על עדן החלון. זיקוקים בצבע שחור, אפור ולבן התפוצצו בשמיים אשר נורו על ידי מנחה המבוך. הוא הסתכל על אחיו שהנהן לו, הוא נאנח והחל להרגיש תחושת הקלה. הוא מאוד קיווה שהפעם לא ישתבש כלום.

————

איש התיש נכנס לכל כניסה, לבדוק שהזוגות כבר התחילו להתקדם. הוא הוציא שלט מאחד הכיסים במכנס שלו, ולחץ על הכפתור האדום. הכניסות החלו להסגר והופיע מסך חצי שקוף, כמעט בלתי נראה, לפני כל כניסה. הוא התקשר אל אולם הצפייה.
"כן. מערכת הביטחון הופעלה. אנחנו מוכנים להתחיל."