מבוך האשליות- פרק 11

היא ישבה בתוך החדר שהכינו לה, מול שולחן עץ מהודר, מתחת לעששית שהאירה בעצמה, וכתבה ושרבטה דברים סתמיים במחברת עור שמצאה באחת המגירות.
קלואי לא ידעה למה אבל היא העריכה את המלכה. זה ממש לא היה הסגנון שלה, לאהוב אחרים סתם כך. היא שנאה כאשר ריחמו עליה, ובטח כאשר ניסו לעזור לה. כל מי שעשה את זה ראה אותה כנערה הקטנה וחסרת הישע כפי שהיא נראית, והיא שנאה את זה. היא הייתה קשוחה וחבל שאף אחד מלבד המלכה לא ראה את זה. היא הודתה שבהתחלה די חששה, כאשר זרקה אותה בבור ההוא ושרפה אותה בחיים, אבל ברור שזה היה מבחן כדי לדעת עד כמה חזקה היא, ובשמחה גאוותנית ונכונה היא עברה אותו. היא כבר הייתה לבושה בשמלה בהירה שהמלכה הביאה במיוחד בשבילה. היא ידעה את זה בגלל שכל בגדיה של המלכה היו שחורים, מעוטרים ואפילו די מצועצעים, כאשר לעומת השמלה הפשוטה שלה, היה אפשר לראות הבדל ניכר בניהן. היא שיחקה ברגליה עם נעלי הבובה החומות שניתנו לה גם הן במתנה, ולחצו על רגליה כי לא הייתה רגילה אליהן. היא תתרגל, כמו שהיא לבטח תתרגל לסגנון החיים החדש הזה.
בדרך כלל היא כבר הייתה מוצאת מיליוני סיבות למה לשנוא את המקום ואת הסובבים אותה, אבל היא לא מצאה. היא הייתה ביקורתית מאוד וזה היה לה מוזר מאוד, אבל גם נחמד. היא כבר עברה חמישה דפים במחברת ומילאה אותם בציורים ריאליסטים ובשרבוטי מילים שרק היא הצליחה להבין. מילים כמו "אש" ו"להבות" הופיעו פעמים רבות בין הסרטוטים, אך בכתב מסורבל שמנע מאנשים נוספים לפענח אותו, וכך העדיפה. כפי שהייתה ביקורתית כלפי האחרים, כך הייתה ביקורתית גם לגבי עצמה. היא העדיפה להשאיר את המחשבות שלה- לה, ולא לתת לאף אחד להיכנס לה לראש. אולי בגלל זה היא לא הרבתה ליצור חברויות, או אולי בגלל שהיא לא ממש חברותית.
עכשיו יצא לה דווקא לחשוב על מה שהמלכה ביקשה ממנה. היא רצתה לנצל אותה, אבל במובן החיובי. היא רצה להשתמש בכוחות שלה לטובתה. לקלואי לא היה אכפת, היא אהבה את הכוחות שלה, ובוודאי ששמחה להשתמש בהם, לא משנה באיזו צורה. אולי… אולי רק לא בצורה רעה מדי. צורה רעה מדי שתגרום יותר מדי סבל ופחד כמו שהרגישה כשהייתה יותר קטנה. זה לא. ממש לא. היא לעולם לא תרצה לגרום לאף אחד להרגיש מה שהיא הרגישה, בטח שלא לחפים מפשע. בגלל זה היא קבעה לעצמה ברגע זה שהיא תסכים להשתמש בהם לרעה רק על הרעים שהשתדלו לגרום כמה שיותר סבל. אנשים רעים יש בכל מקום, זה יכול לקחת הרבה זמן עד שתגיע לטובים מביניהם –
צעקה חזקה נשמעה בשקט המרכז ששרר בחדרה. הצעקה הזאת הייתה כמעט אילמת, אך הטון שלה הוא שגרם לה לשים לב ולהצטמרר. היא עזבה את הקולמוס שבידה והניחה אותו במאונך על צנצנת הדיו השחורה והקטנה שעל השולחן וקמה בעדינות מהכסא. שולי שמלתה נגעו ברגליה החצי יחפות, והזכירו לה לחזור לנעול אותן. הדממה שוב מילאה את החלל, והיא ניסתה להיזכר מאיפה בדיוק שמעה אותה. זה היה קשה, כי נדמה היה לה שנשמעה מכל מקום, כאילו הקיפה אותה באותו רגע קצר. היא ניסתה בכל זאת והלכה לפי התחושה שלה.
היא הצמידה את אוזנה לאחד הקירות המסותתים באבנים חומות והקשיבה.
"את שומעת אותי?" היא שמעה צעקה חלשה נוספת שהעבירה בה צמרמורת שנייה. "את לעולם לא תמצאי את מה שאת מחפשת."

מספר השנה לא ספורה. קפטן נואה סמית' הצליח לנווט את ספינתו מחוץ לשדות הסלעים, אך עדיין היה המום ומבולבל מבתולת הים שנחתה על סיפון הספינה וכבר הספיקה להצמיח שתי רגליים במקום זנב הקשקשים הכחולים-ירוקים שלה. הוא ושניים מאנשי הצוות העבירו אותה לבטן הספינה, ונואה חיכה במיוחד שתתעורר.
זה קרה מהר יותר משציפה. היא פקחה את עיניה והביטה בו במבט חושד. היא הרגישה את היובש שבאוויר ואת השיער שלה שהחל להתייבש, ולא הייתה צריכה לשאול שאלות מיותרות. נואה הסתקרן ממנה. הוא מעולם לא חווה היכרות קרובה כל כך ליצור כזה, והוא לא רצה לאבד את ההזדמנות שהגיעה אליו ככה פתאום, לפחות לא עכשיו.
הוא החזיק בידיו בגדים קטנים שהתאימו למידותיה וכשהתרוממה זרק אותם אליה.
"תתלבשי." הוא ביקש ממנה.
"מי אתה?" היא שאלה אותו.
"תתלבשי." הוא חזר על דבריו, ובכך אמר לה שהתשובה תגיע אליה רק אחרי שתעשה כפי שביקש ממנה –

– "כוכב הצפון?" אלי שאלה את הבחור החדש שפגשה זה עתה, ששמו התברר לה כנואה. היא עדיין לא הייתה בטוחה שאפשר לסמוך עליו במאה אחוז, אבל המבט הזה ששלח אליה נתן לה סיבה טובה לנסות לעשות את זה.
"הספינה שלי." הסביר לה.
"ספינת הפיראטים שלך?" תהתה. "סלח לי על זה שקשה לי להאמין לך ששטת בספינה, אבל אין מקורות מים גדולים מספיק בשביל להשיט אחת, ובטח שלא לצאת למסעות."
"זה בגלל שאת מדברת על העולם הזה. בעולם האחר, יש מרחבים עצומים."
"מה עוד יש בעולם האחר?" היא שאלה אותו בסקרנות.
"חשבתי שאמרת שאת באת משם." הוא נשמע מבולבל.
"כן, אבל אני לא זוכרת הרבה משם." היא השפילה את מבטה ונאנחה בעצב. "רק את אח שלי."
"מה שבטוח, שלא משנה מה נמצא שם, הוא הרבה יותר טוב ממה שקורה כאן."
"זה בגלל," אלי הסיטה את מבטה לכל הכיוונים כדי לבדוק שאף אחד לא שומע אותה והתקרבה אליו כדי שישמע את לחישתה. "המלכה השחורה."
"המלכה השחורה הזאת," נואה המשיך לדבר בשקט. "אני בטוח שהיא עומדת מאחוריי הסיבה שאני כאן. ששנינו כאן."