מאגיה מאניה-פרק 3

"אבא, אתה שם?" קרא אלון אל עבר מסך המחשב שבחדרו. על המסך הופיע איש בעל זקן תיש שחור והתיישב על כיסא."אלוני! מה נשמע, ילד?" אמר האיש. "אני לא מפריע לך, נכון?" שאל הילד את אביו. "לא, ממש לא. אמנם כאן, בניו יורק, השעה היא אחת עשרה בלילה עכשיו, אבל ממילא אני ער בשעות כאלה. אז מה חדש אצלכם שם, בארץ הקודש?" "עוד שבועיים נגמר החופש הגדול. ונחש מה, אבא? קיבלתי איזה מכתב מאיזה בית ספר , הם אומרים שהתקבלתי לשם ואפילו שלחו ספרים…" "מה זאת אומרת "שלחו ספרים"?" קטע אותו אביו. "זה בית ספר-פנימייה שבחיים לא שמעתי עליו, באיזה חור בצפון הארץ, וכנראה שקשה מאוד להשיג את הספרים שלומדים שם . בכל אופן, הם שלחו את המכתב אפילו בלי לשאול אם אני מעוניין ללמוד בבית הספר הזה! אתה שמעת על דבר כזה?" אבל דעתו של אביו הוסחה. "המממ… פנימייה בצפון הארץ, אתה אומר? מעניין…" הוא הרהר בקול. "אני למדתי באחת כזו, כשהייתי בגילך. מנהל בית הספר היה איש מדהים. עד היום אני זוכר איך ביום הראשון הוא עמד בשער ובירך את התלמידים החדשים…" מבט חולמני הופיע על פניו של אביו והוא שקע בזכרונות. "אבל, אבא," העיר אותו אלון ממחשבותיו, "אני בכלל לא רוצה ללמוד שם! זה בית ספר-פנימייה! אני אצטרך לעזוב את כל החברים שלי, ואת אמא… אפרופו אמא, ברגע שהיא ראתה את המכתב הזה, היא השתכנעה שאני חייב ללכת ללמוד שם, ואתה מכיר את אמא, כשהיא רוצה שמשהו יקרה, זה בדרך כלל קורה! מה אני עושה עכשיו, אבא?" אמר אלון בייאוש. "ניסית להגיד לה שאתה פשוט לא רוצה ללמוד שם?" אלון נחר בבוז. "כן, ניסיתי. זה לא הצליח. היא אומרת שבית הספר הזה הוא העתיד שלי. וזה אחרי עיון קצרצר במכתב. אולי אתה תצליח לשכנע אותה?" "אני לא חושב שאני אצליח איפה שאתה נכשלת, אלוני. אתה הדבר היקר ביותר בעולם לאמך, ואם היא חושבת שזה מה שטוב לך, אתה צריך לכבד את רצונה ולנסוע לשם." אמר אמיר רוזנפלד לבנו. לעצמו חשב: 'אביטל בטח יודעת מה היא רוצה. הילד יסתדר.' "באמת, אבא?" הייאוש חש אלון התחלף בזעם. "את חושב שאני אלך לשם רק בגלל שאמא רוצה? לא אכפת לי שאיזה דרור גבע אחד רוצה שאני אבוא ללמוד בבית הספר המטופש שלו! אם אתה חושב שאני אעשה את זה, אתה כנראה לא מכיר אותי!" שאג אלון. "דרור גבע?! זה צירוף מקרים ממש…" נפל לו האסימון מאוחר מידיי. הוא לא הספיק לסיים את המשפט, ובנו כבר ניתק את שיחת הוידאו בכעס.