מאחורי המסכה- פרק 4

אחרי שבוע הליכה הדברים החלו להשתבש,
ככל שהתקדמנו נדמה היה שהסביבה עצמה מתנגדת לנו.
בתחילה אלו היו רק ענפים או אבנים שעמדו במקרה בדרכנו, למרות שאני בטוחה שהם לא היו שם שנייה קודם לכן.
לאחר מכן הגיעה אלינו עננת חרקים מעופפים, שהתגברנו עליה מכוסות עקיצות ושריטות,
אך מפה זה החמיר
כל חתול או כלב אקראי שעברנו לצידו תקף אותנו ולעיתים הם תקפו אותנו יחדיו
כל עשר דקות התרחשה תקיפה ונאלצנו לגונן על עצמנו,
למען האמת אני בטוחה שבלעדי סאלי הייתי יוצאת הרבה יותר פגועה.
אבל באמת התחלתי לדאוג לקראת הערב, אנחנו הלכנו במעבה יער כרגע,
וידעתי שלא ייקח הרבה זמן ונשמע את יללות הזאבים.
לא עצרנו לאכול או לנוח כל היום, ידענו שזה עלול למשוך עוד תקיפות.
"למה את חושבת שהם תוקפים אותנו?" שאלה סאלי תוך כדי ריצה.
"אני לא יודעת, אבל מה שבטוח זה לא טבעי."
"אנחנו חייבות למצוא מקום מסתור"
אם תראי משהו תגידי לי"
בימים האחרונים הכרנו אחת את השנייה,
אולי לא כל בני האדם אכזריים, אולי יש מעטים המסוגלים לנתינה בלי שום תמורה.
אני לא יודעת אם אני כזו, מעולם לא ניתנה לי ההזדמנות לנהוג כך,
יללת זאב קטעה את רצף המחשבות שלי.
"את… את שמעת את זה?" לחשתי.
"כן"
מאותו הרגע התחלנו לרוץ- היינו בטוחות שהם איתרו את הריח שלנו,
אין שום ערך לזהירות יותר, הדבר היחיד שנוכל לעשות הוא לברוח.
לבסוף עצרנו בקרחת היער,
סאלי נראתה נורא, אך לא יותר מאיך שהרגשתי.
היא הייתה מכוסה בשריטות, חבורות, בוץ, ועשבים.
יללה נוספת נשמעה, קרובה הרבה יותר…