מאחורי המסכה- פרק 3

כשהבוקר הגיע התעוררתי מופתעת לריח של אוכל,
ייתכן שהכל היה רק חלום?
אבל ברגע שפקחתי עיניים ידעתי שאני לא בבית,
השמיים אינם דומים כלל לתקרת החדר שלי,
כלומר, תקרת החדר שהיה לי, אני כבר לא גרה שם, לא יותר.
"בוקר טוב…"
היא הכינה את הכל?
איך בכלל חשבתי שהיא ערימת סמרטוטים?
באור היום השיער השחור והעיניים הכחולות בלטו ביותר,
"בוקר טוב.. אני לא חושבת שהצגתי את עצמי אני ג'סיקה"
"אני סאלי.."
"את בטוחה שאת רוצה להצטרף אלי? אני לא הולכת לכיוון מסויים.."
היא נראית נחמדה אבל למדתי לא לבטוח באנשים..
"למען האמת לי אין לאן ללכת, אז אין לי בעיה.., אבל לאן את הולכת?"
"צפונה"
כשאני חושבת על כך זה נשמע לי נורא טיפשי, הסיבה היחידה שאני הולכת צפונה היא תחושת בטן,
אבל עם כל צעד התחושה מתחזקת- כרגע אני כמעט בטוחה שאני לא מדמיינת.
"זה ממש טעים"
מה שבטוח היא טובה יותר ממני בהכנת אוכל..
"תודה"
"טוב אז אני מניחה שנצא לדרך…"
הלכנו בשתיקה במשך כל היום,
זה נורא מוזר כלומר, אני תמיד הייתי לבד, תמיד וגם כשאנשים ניסו להתקרב, הדפתי אותם.
אז למה הנחתי לה להצטרף?
אני מניחה שתמיד הייתי מוקפת באנשים או יותר נכון בצביעות כי את האנשים לא הכרתי, לא באמת,
אני מניחה שאם לא נסתדר אני פשוט אסתלק..,
זה מה שתמיד עשיתי ואני לא מתכוונת לחרוג מהמסורת.