מאחורי המסכה- פרק 11

מסך שחור.
נשמעו מילים מעורפלות ומרוחקות,
ועדיין שחור.
חשתי בנגיעה בכתפי,
והמלמול המעורפל הפך לקריאה ברורה
"ג'סי…"
"ג'סי…"
"גסי.!!"
אילצתי את עצמי לפקוח את עיניי, וראיתי את פניו של סם
"ג'סי!!!"
בפעם הראשונה מאז שנפגשנו לא היה בפניו או בקולו אף גוון קל של זלזול.
פניו היו מסכה של חשש ודאגה,
אבל למה הוא מתמקד בי?
אני היחידה שנפגעה?
כל החברים שלו מסביבנו, והייתי בטוחה שהוא מתעב אותי,
אז למה?
חשתי בידיו נוגעות בכתפיי, מטלטלות אותי.
"ג'סיקה תתעוררי!!"
באותו הרגע חזרתי להכרה מלאה, וחזרו אליי הבחילה וכאב הראש.
הבטתי סביבי והבחנתי בהרבה נערים ונערות במרחק מה, חלקם אף במצב גרוע משלי מוטלים על הקרקע, מוקפים בחבריהם.
"ג'סי..! את בסדר?"
סם שוב ניער את כתפיי,
מגעו וקולו החזירו אותי למציאות,
סם בסדר?
הוא פצוע?
ומה עם סאלי?
"א.. אתה בסדר..?" שאלתי בגמגום
"כן.. אני חושב… אבל מה איתך? את בסדר? נפצעת?"
"אני חושבת שאני אשרוד" אמרתי, בניסיון אומלל לחייך
לאחר רגע של נעיצת מבטים מביכה, פרצנו בצחוק מתוח.
"למרות הכל זה לילה יפה, את לא חושבת?" אמר בעודו מתיישב לצידי.
הוא ניסה להעמיד פנים שהוא לא נפגע כלל אך תנועותיו היו מכניות ולחוצות,
וכשהבטתי בו מקרוב הבחנתי בחבורה מכוערת על כתפו.
"אתה בטוח שאתה בסדר?" שאלתי,
"כ.. כן" אמר
טוב זה לא נראה ככה.
חולצתו הייתה קרועה וכתפו הייתה חשופה,
עורו היה מרוטש ושותת דם.
באותו הרגע התעורר בי פחד פתאומי, וכל הכאבים נעלמו.
קרעתי מתחתית חולצתי רצועת בד.
"מה את עושה? אני.. אני בסדר!!"
"כן, כן אני מאמינה לזה.."
לאחר שחבשתי את כתפו נשמעה צעקה מרוחקת מכיוון הנערים.
מה עכשיו?!