מאורסת פרק 2 (אני יודעת לא הייתי כאן הרבה זמן….)

״אנסטסיה, אני צריכה לדבר איתך״ אמרה בכובד ראש ״כן גבירתי״ אמרתי והשפלתי את ראשי, רק שני אנשים בעולם קוראים לי אנסטסיה, מילאה וטורן, הארוס שלי, כשהוא רוצה לעצבן אותי..
—————————————-
הלכתי אחרי מילאה כשעיני בוררות את הרציפה אחר משהו שאוכל להתרכז בו. עד שמילאה נעצרה והסתובבה אלי. התרחקנו בערך 800 מטר מרונאלדו למרות שאם היה רוצה הוא יכול לשמוע אותנו אבל הוא לא יעז. "אנסטסיה" אמרה מילאה ברצינות "כן גבירתי?" אמרתי והרמתי את ראשי. מילאה הנהנה בראשה לשלילה ותפסה אותו הלכה אחורה הסתובבה וחזרה אלי "אנסטסיה, את יודעת שאני שונאת שאת קוראת לי ככה" אמרה "זאת המילה היחידה שאני יכולה לקרוא לך איתה" אמרתי ושוב השפלתי את ראשי לרצפה "את תפסיקי לעשות לי את זה, שמעת?!" היא אמרה בתוקפנות "או שמה?! מה?! תכלאי אותי ביער הגוסס שלך!? תחסמי כל דרך אפשרית שלי לצאת מהמקום הזה!? אה! רגע…כן..עכשיו אני נזכרת…כבר עשית לי את זה…" אמרתי בחצי גיחוח. "את תפסיקי להאשים אותי בזה! אני רק מנסה להגן עלייך! והפעם הרחקת לכת! מישהו היה יכול לראות אותך!" אמרה בכעס "ואני כבר חשבתי שאולי באת להחמיא לי על זה שתפסתי אוכל שיכול להשביע חצי מהשבט שעוד כן נשאר פה…אלה שלא מתו מרעב, אלה שלא עיבדו אמונה ועברו לצד האחר!!" באותו רגע איבדתי את זה! צעקתי כמו כלום על הגדור שלי, יכולים לתקוע לי על זה חץ בלב מינימום…"הצד האחר" כמו שאנחנו מכנים אותו נקרא בעצם 'גלענטר' הצד השני של היער שלנו, הצד האפל.
"את לא תרימי עלי את הקול דיסטנטיט צעירה! אני אחראית עלייך! וחובתי לשמור על בטחונך" אמרה מילאה שקולה הדגיש את הכעס שבה אך לא העלה טונים. דיסטנטיט קוראים לסטנטיט מתלמד. וכך קוראים לגזע שלנו 'סטנטיטיים' "מעשייך הם אלו שגרמו לחובתך! וזאת אשמתך!" צעקתי. רונאלדו התקרב אלינו "מילאה, גבירתי" אמר וקד קידה "אפשר להחליף עם כבודה מילה?" שאל, מילאה הנהנה בראשה וסימלה לי ללכת, השתחוותי ורצתי בחזרה לכפר.

"אני לא יכולה להכריח אותה לקרוא לי אמא אני יודעת" אמרה מילאה לרונאלד שנראה מדוכא באופן מצחיק מהתמרדות אחותו. "גבירתי, כמה זמן הייתי יועצך?" שאל רונאלד "נדמה לי שבסגירת מעגל ענות האש זה היה 419 שנה" אמרה מילאה. (עונות האש פירושו שיש 4 עונות , רוח,אדמה, אש,מים. לכל עונה יש פסטיבל שהסנטיטיים עורכים בסיום העונה. השנה מתחילה ברוח ואז מים ואז אדמה ואז אש-סגירת מעגל השנה, לכל סטנטיט יש כוח כלשהו שבו הוא ניחן מרגע היוולדו, ובעונה שבה הוא נולד כוחו מתבטא הכי טוב .
סנטיטיי הרוח- יכולתם היא מעוף- יכולים לעוף ולהעיף דברים.
סנטיטיי המים- צלילה- יכולים להשאר מתחת למים זמן ארוך כפי רצונם.
סנטיטיי האדמה- הצמחה- מסוגלים להסוות עצמם ולהפוך לחלק מעץ או מיצור צמחי אחר ומסוגלים להצמייח צמחים מן האדמה תוך מספר שניות.
סנטיטיי האש- הסנטיטיים שנולדו בעונת האש הם הנדירים ביותר, נולדים 2 בדור, הכי הרבה.לעומת סנטיטיי שאר העונות שמקבלים כח אחד בלבד, הם מקבלים מספר כוחות ובינהם שליטה בכל הכוחות של העונות ובכח שלהם- באש. בכל משך עונת האש, דלוק לפיד אש גדול ויפייפה בתוך כל בית, סנטיטיי האש נולדים מתוך האש, עם קעקוע מסוים בצד הצוואר, בצבע שחור של קו מסולסל עם נקודות בצידיו. הנקודות מסמלות את מספר הכוחות שהסנטיט עוד צפויי לקבל.בכל פעם שסנטיט אש מוכיח עצמו כזכאי לקבלת כוחו, יישות האש מעניקה לו את הכוח ונקודה אחת בצווארו הפכת לאדומה. כוחות סנטיטיי האש לעולם לא חוזרים על עצמם.
סנטיטיי האש מזוהים בדרך כלל בשערם האדום אבל לא כל מי שיש לו שער אדום הוא סנטיט אש, כשנולד סנטיט אש צבעם של שערות ראשו משפיע על אחד מבני משפחתו איתו כרתה יישות האש ברית שייבטיח לשמור על סנטיט האש החדש, ברית זו נכרתת בין אם רוצה בן המשפחה ובין אם לא).

"אני מבין את הכעס שלה, אני חייב לומר" אמר רונאלד "כן גם אני, בנקודה מסויימת. אבל זה מוגזם…אתה לא כועס עלי ככה" אמרה מילאה "את לא בגדת בי ככה…"לחש רונאלדו "בסדר…אבל עשיתי לך דבר דומה..לא שאני מתגאה בזה או משהו אבל.." "כן אבל את הייית החונכת שלה…"

לפני 413 שנה פסטיבל האש-

היער מקושט בלפידים זוהרים, כדורי אש נתלים על העצים ואינם שורפים אותם, היער מלא חיים כל הסנטיטיים מקובצים בהיכל הגדול, אוכל בשפע, יצורי האש עולים מן הלפידים ומצחיקים את הסנטיטיים הצעירים. הכל מושלם. "אמאאא" סנטיט קטן רץ אל תוך ההמולה אוחז חזק בשערו כאילו הוא רוצה לתלוש אותו. שערו-אדום!
"אמאאא השער שליי" הוא צרח ותפס באימו. סנטיט נקבה גדולה מביטה בו "רונאלדו!!" האם סקרה את שערו בשמחה "בוא איתי הביתה מהר! נולד לך אח חדש! אתה שומר!!" צחקה האם תפסה בידו של הסנטיט הצעיר ורצה איתו מתוך ההמולה אל בייתו.