לתבוע את אלוהים פרק 2
היום שני הרביעי באוגוסט, החל השופט לדבר, התובע, והחווה בידו אל הגבר בסרבל האדום שנראה מתוח מעט, מר גבריאל אמילרו, הנתבע אלוהים כמובן. גבריאל היניך רשאי להתחיל בתביעתך, אמר השופט והשתתק. גבריאל כחכח בגרונו והחל, חשוב לי להדגיש שאני זוכר את הכל לפרטי פרטים למרות השנים הרבות שחלפו. הכל החל בהיותי בן ארבעה עשרה, אני ואחותי אליס שאז הייתה בת עשר, שבנו מבית הספר היא שיחקה עם החתולים, ואני עליתי הביתה בשביל לחמם את ארוחת הצהריים. פשפשתי בתיקי והוצאתי את מפתחות הבית הכסופים, סובבתי פעמיים את המפתח בחור המנעול ופתחתי את דלת הבית שחרקה מעט. אפלולית קידמה את פני, והתריסים היו מוגפים, ההורים לא היו בבית אלא עבדו עד הערב. הדלקתי את האור בסלון ופסעתי לכיוון חדרי בשביל להניח את תיקי שם. במסדרון ראיתי שביל של טיפות דם, קפאתי על מקומי והחנקתי צווחה, לאחר שניות ספורות פקדתי על עצמי ללכת לראות לאן טיפות אלו מובילות למרות שחששתי. פסעתי בעקבות שביל הטיפות, והגעתי לחדר הורי ליבי פעם במהירות, נכנסתי ופחד הציף את גופי, ראיתי את זואי אחותי שרועה על הרצפה והיא מתבוססת בדמה. שוב קפאתי על מקומי, ושוב פקדתי על עצמי לתפקד, לבדוק אם לזואי יש דופק, אם היא נושמת בכלל. התכופפתי לעברה, וראיתי בזווית העין זוג רגלים נוספות, דילגתי בזהירות מעל זואי והרגשה רעה פשטה בגופי, מאחורי מיטת הוריי מצאתי את אימי, ממש כמו זואי שרועה על הרצפה, ומתבוססת בדמה, ואקדח שחור זרוק לידה. סחרחורת תקפה את ראשי, וחשבתי שאני עומד להתעלף, התיישבתי על מיטת הורי, שהייתה מוסדרת ללא קמט אחד, וחיכיתי שהסחרחורת תחלוף או לפחות תרגע מעט, לאחר דקות מספר הסחרחורת נרגעה מעט, וקמתי שוב בשביל לבדוק את הדופק לאימי ואחותי. שמעתי שאליס נכנסת הביתה, ממש לא רציתי שהיא תראה את הסיטואציה הזו, "אליס צאי חוצה!" צעקתי לעברה בקול פוקד "מדוע?" היא השתוממה, "ככה אל תתווכחי!" המשכתי לצעוק עליה לא הייתה לא ברירה, רציתי להגן עליה, לא רציתי, שהמראה הזה יהיה לה חקוק לעד בראשה, "לא רוצה!" אמרה בקול כועס והתעקשה, "תצאי עכשו מהבית!" צרחתי לעברה זה עבד, היא יצאה מהבית, ידעתי שהיא פגועה, אך הייתי צריך לטפל באחותי ואימי, התכופפתי לעבר אימי היא לא נשמה כלל, ולא היה לה דופק, וכך גם לזואי. גבריאל לך לסלון וטלפן אל המשטרה, הוריתי לעצמי בקול, כי כך הצלחתי להזיז את עצמי מהקיפאון שאיים שוב לפשוט בגופי. פסעתי אל הסלון וחייגתי על המשטרה, "משטרה שלום", ענה לי קול נשי מעבר לקו, "אהממ".. התחלתי לגמגם, מתקשה לנסח משפט מסודר, "אחותי דם", פלטתי משפט לא ברור, "תיקח נשימה", הרותה לי הקול הנשי שמעבר לקו "ותנסה שוב להסביר לי", נשמתי נשימה עמוקה כמו שהקול הנשי הורה לי, "מצאתי את אחותי ואמי בחדר של הוריי שרועות בשלוליות דם אין להן דופק", הצלחתי לפלוט את המילים במהירות, "אני שולחת ניידת" אמרה, "ביינתים אל תתקרב אל החדר" הורתה, "בסדר" אמרתי, "אני צריכה כתובת בבקשה", אמרה "היסמין שש" השבתי, וניתקתי. המשטרה הגיעה, ולאחר כמה דקות גם מד"א והעובדת הסוציאלית מהרווחה. מד"א נאלצו לקבוע את מותן של איימי ואחותי, התברר לאחר מכן שאבי היה אחראי לרצח מחריד זה, אני זוכר בברור את הזעם האדיר שפשט בגופי כלפי אבי, איך לקח ממני את שתי האנשים האהובים עלי. אבי נידון לשתי מאסרי עולם. אני ואליס נשלחנו מטעם הרווחה לפנימייה אליס הסתדרה מצויין בה, אך אני לא הסתדרתי עברתי ארבעה פניימיות, עד שבגיל 17 הצלחתי לשרוד שנה שלמה בפנימייה, מאז רצח אחותי ואימי עד יום מותי היו לי סיוטים הם לא חדלו, באו כל לילה והפכו את חיי לגהינום מתמשך. המראה שבו אימי ואחותי מתבוססת בדמם המשיכו לרדוף אותי. ופסיכולגיים רבים וטובים לא עזרו, וכדורים פסיכאטריים במינונים הגבוהים ביותר לא הועילו כלל. רק בגלל אליס, לא סיימתי את חיי בטרם עת. וסיים את סיפורו, מעינו זלגו דמעות אחד מהקהל הושיט לו ממחטה, הוא קינח את אפו נשם עמוק ושב לדבר, כעת אני אליך אלוהים פונה, "מדוע עשית זאת?" "האם אתה לא אמור להיות רחמן על בני האדם", "להפוך את העולם למקום טוב יותר?" "אתה לא אמור להשתמש בכוחך לטובה ולא לרעה?" "איפה הלב הרחום שלך שכה משבחים אותו?" "האם אתה נהנה לראות אותנו סובלים?" "האם אתה נהנה לראות ילדים יתומים, נשים נאנסות, רצח, חוסר צדק בין העשרים לעניים?" "מדוע יש רוע בעולם?" "אני רוצה הסברים ותשובות." "מדוע גרמת לאבי, אדם שרגע אחד הוא איש משפחה אוהב, ורגע שני הוא מפלצת אכזרית שרוצחת את בני משפחתו לרצוח את אימי ואחותי?" "היכן הצדק, והרגש?" ראיתי שכעס בוער בגופו
תגובות (5)
ברור להמשיך!
יש מספר שגיאות קלות בקטע אבל זה כתוב נהדר!
אני מחכה לכתב ההגנה!
אשמח שתרשום לי מה הן השגיאות. ואין לי כ"כ רעיון על מה אלוהים יכול להגן על עצמו אבל אני עובדת על זה
אני אשלח לך בפרטי איך אלוהים מגן על עצמו (אני לא רוצה להרוס לכולם).
שימי לב שתוכן סוגריים מעוגלים צריך להוריד ותוכן סוגריים מרובעים צריך להוסיף. כל התיקונים הם המלצה בלבד ואת לא חייבת לקבל אותם.
["]היום [יום] שני[,] הרביעי באוגוסט["], החל השופט לדבר(,)[.] – לסמן בגרשיים את דברי האנשים.
["…]התובע[…"](,) [השופט] (ו)החווה בידו אל הגבר בסרבל האדום שנראה מתוח מעט(,)[.] ["]מר גבריאל אמילרו(,)[.] הנתבע [הוא] אלוהים[,] כמובן. גבריאל הינ(י)ך רשאי להתחיל בתביעתך["](,) אמר השופט והשתתק. – אני חייב לציין שאני מאד אוהב את התיאורים בין המשפטים של השופט. זה מדהים :)
"הכל החל בהיותי בן ארבעה עשרה(,)[.] אני ואחותי[,] אליס[,] (שאז) [ש]הייתה [אז] בת עשר, שבנו מבית הספר[.] היא שיחקה עם החתולים(,) ואני עליתי הביתה בשביל לחמם (את) ארוחת הצהריים. פשפשתי בתיקי והוצאתי את מפתחות הבית הכסופים(,)[.] סובבתי פעמיים את המפתח בחור המנעול ופתחתי את דלת הבית שחרקה מעט.
אפלולית קידמה את פני(,)[.] (ו)התריסים היו מוגפים(,) [וזכרתי כי] ההורים לא (היו)[אמורים] בבית אלא (עבדו)[עובדים] עד הערב. – שימי לב כי עבדו זה בעבר. בנוסף הוא לא ידע אם הם בבית או לא.. זה נרמז מהאפלולית בבית והתריסים המוגפים. אגב, אפשר לנסח את המשפט מחדש כדי שיתאים לסגנון שלך.
הדלקתי את האור בסלון ופסעתי לכיוון חדרי בשביל להניח את תיקי (שם). – לא צריך את המילה 'שם', זה נרמז.
[לפתע] (במסדרון) ראיתי [במסדרון] שביל של טיפות דם(,)[.] קפאתי על מקומי והחנקתי צווחה(,)[.]
לאחר שניות ספורות (פקדתי על)[הכרחתי את] עצמי ללכת [ו]לראות לאן [ה]טיפות [ה]אלו מובילות[,] למרות שחששתי. – משפט זה מגיע מה'אני העליון' (לפי פרויד). היופי שזה המצפון והוא אנושי לגמרי… לכן המילה 'הכרחתי' מתנגן הרבה יותר יפה.
פסעתי בעקבות שביל הטיפות, והגעתי לחדר הורי[.] ליבי פעם במהירות(,)[.] נכנסתי ופחד הציף את גופי(,)[.]
ראיתי את זואי[,] אחותי[,] שרועה על הרצפה והיא מתבוססת בדמה. – את יכולה להאריך את המתח של הקורא ואז לזעזע. לדוגמה "על הרצפה ליד הקיר ראיתי את זואי, אחותי. התחלחלתי כשהבחנתי שהיא שרועה בשלולית דם".
שוב[,] קפאתי על מקומי(,)[.]
(ושוב פקדתי על) [אילצתי את] עצמי לתפקד [בשנית], לבדוק [דופק] (אם לזואי) (יש דופק,) [ולבדוק נשימה] (אם היא נושמת בכלל). – לא צריך לפנות אל זואי בשם.. זה מרומז.
אני יעצור כאן… אני לא רוצה לעבור על כל הסיפור. אני מעדיף שתלמדי מהמעט שעשיתי.
בגדול, את משתמשת בהרבה פסיקים ומעט מאד נקודות.
אני ממליץ לך לרדת שורה בסוף משפט. זה מקל על הקוראים.
בנוסף, אם סיימת פיסקה אז אפשר לרדת שתי שורות כדי לתת מרווח ולרמוז לקוראים שהפסקה הסתיימה.
בהצלחה :)
את כותבת מקסים :)
יש בכתיבה שלך משהו עדין ורך שמרגיש כמו ליטוף של אם.
מחכה להמשך!
תודה