לעמוד למול הגורל-פרק8-קונואה-

"תעצרו עכשיו ולא תפגעו!" אמר קול מחוספס. זה היה אחד האופנוענים.
"אולי נעצור?" הציע מייק.
צ'נדלר עשתה פרצוף. "נראה לך?"
"סעי יותר מהר!" אמר קונואה. "התחלתי ללמוד נהיגה רק לפני שבוע, איך אתה מצפה ש…"
קונואה דחף את מוט ההילוכים והם שעטו על הכביש.
"אני חושבת שאני עומדת למות." הכריזה נינה. היא עשתה פרצו, מקיא.
קונואה לא ידע עם המצב שלהם יכול להיות מסוכן יותר. אם הוא יצליח…
"תעצרי!"
"אתה משוגע?!"
"ממש לא." קונואה יצא מהרכב. האופנוענים הקיפו אותו במעגל לכידה מושלם.
הוא רץ ביניהם ונגע בכל אופנוע.
שתי אופנועניות ושלושה אופנוענים טסו בחזרה לדרך שממנה הגיעו.

"זה היה מדהים! איך עשית את זה?" שאל מייק, "גלה לי את הסוד."
"זה הכוח שלי." אמר קונואה.
"הוא מעולה!" אמרה אנאל. "לא, הוא לא." הוסיף קונואה.
"אבל-הוא הציל אותנו."
"אבל לא את החבר שלי," נאנח קונואה. כולם שתקו.
שאר הנסיעה עברה די בסדר, הם אפילו הספיקו לעצור ולצפות בעשר דקות של שועל טורף ציפור.
נינה, צ'נדלר ואנאל נגעלו מהרעיון אבל אליסיה רק עודדה את השועל להמשיך.
"קדימה שועלי!"

הנה היא, טקסס. העיר היפה. שלט הכניסה הואר בנורות צבעוניות. היה עליו הכיתוב:
ברוכים הבאים הביתה, טקסס!
השעה הייתה שעת דמדומים. בתור מנהיג הצוות קונואה ידע שעליהם למצוא מקום לינה ללילה.
המקום הכי קרוב היה אכסניה מוארת ועמוסה, זה עדיף על כלום, חשב.
בקבלה ישבה אישה צעירה עם פנים מחייכות ושער בלונדיני קצר. היא לבשה חליפה מחויטת בגוון שנהב.
"ברוכים הבאים לאכסניית הלילה, ברנהוד, שמות בבקשה."
"אני קונואה, זו צ'נדלר, אליסיה, ניקיטה, נינה,מייק ואנאל. אנחנו כאן ליום."
המזכירה הנהנה. "מהיכן אתם? אמריקה, אתם צובעים לצבעים משונים את השער, אז זה די הגיוני."
"כן." ענתה נינה.
"הנה המפתחות לחדר." המזכירה הושיטה לקונואה מפתח נוצץ בצבע ירוק. "חדר 30."
החדר לא היה מפואר, אפילו לא היו בו מיטות. כל מה שהיה שם הוא שטיח שנפרס בכל החדר ושירותיים.
כמה שמיכות היו מונחות על הרצפה באי-סדר.
"זה נורא!" התלוננה אליסיה. "איך אני אמורה לישון על זה?"
"ככה." מייק נשכב על אחת השמיכות.
"אבל, זה בטח מלא פשפשים, אני לא הולכת ל…"
"את יכולה לישון בשירותיים מבחינתי."
הפנים של אליסיה נעשו אדומות יותר מהשער שלה. "מעצבן אחד!"
היא התכוונה להתנפל על מייק אבל היא רק הניפה את ידה והוא קרס על הרצפה. "אני חושב שזה קרה לי כבר חמש פעמיים מאז שפגשתי אותך! כבר כואב לי ה-"
"תסתום את הפה!" נבחה נינה. מייק החוויר והנהן. נינה פתחה את תיק הגב שלה ושלפה משהו.
"זה הפגיון שלי." אמרה. "הוא כל כך מדהים, מאיפה…?" שאל קונואה.
"לאנה נתנה לי אותו."
"לאנה, האמיתית, היא הייתה נסיכת אקסוניה שנפטרה לפני אלפיים שנה בערך, איך?"
"היא דיברה איתי בחלום, אמרה שהיא חייבת לדבר איתי ועלי למצוא את החזק ביותר בכל טקסס."
"מי זה אמור להיות?" שאלה צ'נדלר. "אין לי שום מושג קלוש," נינה נשכה את שפתיה.
קונואה שפשף בידו את מכנס הג'ינס שלו. "אתם חושבים שזו מלכודות?"
"אולי, אבל היא ביקשה לראות רק אותי. " הזכירה נינה.