לעמוד למול הגורל-פרק2-אליסיה

העיר אקסוניה הייתה יותר יפיפיה מכל מקום בעולם שאליסיה בילתה בו. היו שם כמה עשרות קניונים עם מותגים שהיא לא הכירה. ולא היו כאלה.
היא ישבה מאחורי קונואה על האופנוע שלו. היא חיבקה את מותניו, או במקרה שלה, את מעיל האופנוענים שלו. צ'נדלר סחבה את מייק בעוד היא מרחפת מעליהם.
מייק היה נער ממוצע, שער שחור וקצוץ,עיניים חומות ועור שחום מעט. כמו כל נער טיפוסי רגיל. הוא לא נראה בדיוק כמו מישהו שיש בידיו כוח.
אבל לעומתו, קונואה נראה ממש גזעי, היה לו חיוך מעלף, השער הלבן שלו נשאר מסודר כל הזמן והעיניים הסגולות והיפיפות שלו הראו על פיזור נפש. בנוסף, היה לו קעקוע די בולט של דרקון על כף ידו. אבל לא נראה שהוא שם לב אליו.
אבל אליסיה לא יכלה לשב בחיבוק ידים ככה, היא אמורה למשוך תצומת לב. רק עם החנון הזה-מייק היה ער, הוא היה נותן לה הרבה תצומת לב.
אליסיה הקפידה להתלונן, על מזג האוויר, על החום, על זה שהיא עייפה וחייבת הפסקה מהנסיעה. אבל קונואה טען שמקום הלינה שלהם עד למחר מאוד קרוב. כמובן שהיא לא האמינה, הוא אמר את זה חמישים דקות לפני שהם הגיעו.

מקום הלינה היה בית מלון מפואר. האמת שאליסיה ממש לא ציפתה לדבר הזה, היו שם נברשות זכוכית, אבל לא מעלית. כאילו! מי שם נברשות זכוכית בבית-מלון ולא מעלית?!
"נעלה דרך התיקרה. צ'נדלר, תחזיקי במייק," אמר קונואה, ממש קורא את מחשבותיה.
קונואה בעט בשטיח של הלובי פעמיים. אור לבן, זה מה שאליסיה ראתה. אבל במהרה היא קלטה שהיא שוכבת במיטה מוצעת ולבנה עם הפנים בשמיכות. היא מיהרה להוציא את הראש משם. "אז…זה הבית החדש שלנו?" שאלה. צ'נדלר הנהנה. למה היא מתערבת?
קונואה חילק פקודות לה ולצ'נדלר. כל מה שהיא זכרה היה:
טפלי במייק עד שיתעורר.
אבל מייק נראה פשוט זוועה, טוב- באותו הרגע.