לעמוד למול הגורל-פרק18-מייק.

מייק ניער את ראשו. הוא ראה את אנאל רצה לכיוונו ואת צ'נדלר עומדת מולו, בנוסף הראש שלו ממש כאב.
"איפה אני..?" הוא גמגם. ואז הוא נזכר. צ'נדלר השליכה משהו מידה אל מעמקי היער ואנאל שינתה כיוון.
"מה קורה כן, צ'נדלר? ומה קרה לה?" הוא הצביע על אנאל.
"הייתם בהשפעת מפתח ו…"
"רגע, רגע-מפתח?! מפתח השתלט עלי!" מייק פרץ בצחוק. "אני חושב שהמקום הזה לא עושה לך טוב."
"אבל..אתה ואנאל…"
מייק פנה ללכת.
הוא נכנס אל מבנה ענק ומפואר. ניקיטה עמד בתוכו וסרק כל פינה.
"מה קרה?"
ניקיטה הסתובב אליו, פניו אורו משמחה. "מצאתי כאן, המון דברים וגם סודות יש דברים מדהימים במקום הזה!"
הוא דיבר כל כך מהר שמייק התקשה לעקוב אחריו.
"בטח-תראה לי?"
ניקיטה הנהן, פניו נעשו רציניות.
הוא הוביל את מייק בין מסדרונות חשוכים המוארים באור עמום. מייק שמע תפיפות רגליים.
צ'נדלר הצטרפה אלייהם, אחריה אנאל. מייק הביט בה, היא נראתה שונה מאיך שנראתה כשרדפה אחרי המפתח.
השער שלה היה מסודר יותר, העיניים התכולות שלה נצצו באור. היא שלחה מבט אל מייק. הוא הסיט את מבטו כדי שלא תדע שהוא מביט בה.
"הנה זה!" הכריז ניקיטה. הוא פתח דלת מעץ כהה. המאורע היה אולם נשפים ענק. הוצבו בתוכו אלפי בובות עץ בגודל מלא. מסודרות בשביעיות.
"זה אולם המוקדש לנבחרים, לא הבנתי מי ואיך ולמה בנו אותו. אבל יש כאן אותנו!"
ניקיטה הצביע על אחת החבורות.
מייק סרק אותן, הוא היה שם. בגודל מלא, אולי קצת גבוה יותר ויותר שרירי, אבל מה שהיה מוזר בבובה זה שהיא לא נעה, טוב..זה לא מוזר, בובות לא חיות.
אבל האחרות כן! הן השתמשו בכוחות שלהן נגד יריבים בלתי-נראים.
רק הבובה של מייק עמדה בשקט, ללא ניע.
מייק דפק עליה, הכה אותה ושילב בזרועה את זרועו. היא המשיכה לשתוק.
"משחקת משחקים, הא?"
צ'נדלר עשתה פרצוף חמוץ. "אתה מדבר עם בובה?"
"אולי." מייק לחש חרישית.
הבובה של צ'נדלר לא עמדה אלא ריחפה באוויר כל חמש שניות, אחר כך היא גם נעלמה.
הבובה של אנאל נראתה כמו דוגמנית. הייתה לה שמלת עץ בצבע ורוד וגרביונים מפוספסים. השער שלה היה אסוף בפקעת והיא חייכה חוך מסנוור. לתע, היא החלה לנוע
ולשיר. שיר כל כך יפה. זה היה שיר ערס.
מייק כמעט נרדם לשמע מילות השיר. "לילה טוב, הרדם תינוקי…"
אנאל טילטלה אותו, היא נראתה בעצמה כאילו היא עומדת להרדם בכל שניה.
הם פנו לשאר הבובות בחדר. כולן עוצבו ממש בדיוק.
מייק ידע את זה מכיוון שבפסל שלו עוצבה הצלקת על העורף שלו. זה קצת הפתיע אותו.
הוא הביט בפסלים של חבריו. אליסיה נראתה ממש דומה לעצמה. הלק שלה שינה צבע כמעט בכל רגע נתון:
סגול
צהוב
מנוקד…
מייק לא חשב על זה אבל האולם אדיר יותר ממה שהוא ציפה שניקיטה יראה לו.

הם התחלקו לצוותים ולמזלו של מייק אנאל נבחרה להצתוות איתו.
הם דיברו, על הכוחות שלהם על המשימה ואפילו על הסבתא/אליסיה.
אנאל צחקה כמעט מכול דבר, זה שימח את מייק.
מדי פעם הוא ניסה להחזיק לה את היד. לא היה נראה שהיא שמה לב.
מייק אהב את הדרך שבה היא מסלסלת סביב אצבעה קצוות שיער חלקה ואדומה. או צוחקת, וגם מסמיקה.
טוב…לצערו הוא לא הה חמוד, שווה או מקסים כמו אנאל.
הוא סתם ילד שהתקבל לכיתת מחוננים בגלל הכוח שלו. נדלק על אלפי בנות שלא יכולות לשים עליו ומכוער. היו בנות שחשבו אחרת אבל אנאל בפירוש מחשיבה אותו רק בתור ידיד.
בעיקר עכשיו כשהם חייבים למצוא צמח נדיר במינו.