לעמוד למול הגורל-פרק16-אליסיה

אליסיה אף פעם לא ביקרה בלונדון, עם כול הקניונים שבהם הייתה לא יצא לה לבקר שם.
הוריה רכשו לה מתנות בלונדון, אבל לא היא עצמה.
השעה הייתה בערך שש בבוקר. הם עגנו על המזח והחלו להתארגן. לאליסיה לא היה ברור מה יש להם לעשות שם. אבל היא ידעה שזה חשוב.
"אז, מה נעשה כאן בדיוק?" שאל מייק. "נצטרך מקום לינה לא? ולונדון די קרובה ליעד הבא שלנו." אמר קונואה. מייק הנהן. אנאל עברה בסמוך אליהם. במקום הטרנינג שלה היא לבשה מכנס ג'ינס קצר וחולצת טריקו עם דוגמת פרחים. השער האדום שלה היה קלוע בצמה. היא נראתה כמו מתאבקת. במיוחד עם הגוף הספורטיבי שלה.
ניקיטה כבר ירד מהספינה ודיבר עם אדם מהנמל יחד עם נינה. הם קראו לאנאל. היא שכנעה את האדם לתת להם לעגון במקום שלו.
אליסיה ירדה מהספינה יחד עם מייק, קונואה וצ'נדלר.
"בסדר, נמצא מקום לינה לשלושה הלילות הבאים. יש סיכוי שיהיו כאן מפלצות ולהזכיר, בני האנוש לא רואים אותן אלא אם הן הורסות משהו אחד, אפילו קטנטן ששיך להם." הזהיר קונואה.
"אם יהיו מפלצות, לעצור אותם?" שאלה נינה. "כן, לעצור-להשמיד ולהרוס. שהן לא יגעו בכלום." אמר קונואה,
"יש סוגים מאוד קטלניים."
אליסיה לא רצתה להיתקל באחת.
בכל מלון סרבו להכניס אותם מפני שהם צעירים מדי בכדי להסתובב לבד. אז כנראה שאין להם מקום לינה.
"צפיתי את זה." אמר קונואה. מייק עשה פרצוף, כאילו ידע שהוא משקר.
"יש מקום אחד בלונדון שמאכלס את תושבי אקסוניה: מועדון כוחות השחר."

מועדון כוחות השחר היה מלון-167 כוכבים? טוב…זה לפחות מה שהיה כתוב בעלון הכניסה.
את פניהם בירח אחד המארחים. הוא שאל את ארץ מוצאם. "אקסוניה." ענה קונואה.
המארח הנהן והעלה אותם בגרם מדרגות נעות. הם עברו על פני דוכני מזון וקניות ואפילו חמש ברכות.
אליסיה הביטה בשורה של כנפי עוף. כמה שהיא רעבה.
היא לא אכלה שום דבר הבוקר.
מספר החדר שלהם היה 66 זה היה חדר עם שתי קומות, בקומה השנייה הייתה ברכה ובר משקאות טרופים.
"אני לוקחת את החדר למעלה!" הכריזה אליסיה. היא עלתה בריצה במדרגות והשליכה את התרמיל שלה על השטיח בגוון השמנת.
קונואה עלה אחריה. "בנות, זה יהיה החדר שלכן."
לא הייתה לאליסיה בעיה לחלוק חדר. היא כבר חלקה חדר עם אחיה התאום, שון.
אבל עם חברותיה למסע זה לא היה כיף כל כך. הדבר היחיד שהשכיח את ההרגשה הנוראה הייתה הברכה. אליסיה טבלה את קצות אצבעותיה. המים היו חמימים. הייתה להם מין הרגשה משונה. אבל זה היה בגלל השק שהונח בהם.
אליסיה צרחה בקול רם.
"מה קרה?" ניקיטה עלה לחדר. "המים, יש בהם שק…"
ניקיטה צחק. "זה שק אוויר, את שולפת אותו מחוץ למים ושוכבת בתוך המים איתו. ככה שאת יכולה להישאר מתחת למים כמה שתרצי."
אליסיה נכנסה לשק. פטנט די מגניב. חשבה.
עברו בערך שלוש שעות מאז נכנסה לשק. היא התרוממה ופתחה אותו ברעש. צ'נדלר, אנאל ונינה הביטו בה בתדהמה.
"מה קרה?"
צ'נדלר הצביעה על מראת הקיר הגדולה מימין לאליסיה.
"אה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
"מה קרה עכשיו." רטן מייק. ואז גם הוא צרח, או צחק?
אליסיה נעשתה בת שמונים לפחות. העור שלה נעשה מקומט כמו פניה. הם נעשו חיוורות לחלוטין. העיניים שלה התמלאו ורידים והשער שלה נשר. היא זקנה בת אלף וקרחת. זה לא היה יכול להיות יותר גרוע.
ניקיטה וקונואה נכנסו לחדר.
"לא יום טוב ללבוש ביקיני," הצהיר מייק. אליסיה הביטה בבעבועה שלה שוב. העור השמנוני שלה נזל מבעד לבגד הים.
היא אסון אופנתי מהלך!
זה ממש הורס לה את המוניטין. אנאל ונינה התאפקו לא לצחוק. איך היא הייתה רוצה לסטור למלכת היופי ואחריה לגברת פירסינג.
"למה השק הזה הפך אותי?" שאלה אליסיה. ניקיטה הרים את השק וקרא את התווית:
"שק הזדקנות…" הוא סינן.
אליסיה רצתה לקבור אותו חי. "אין שום שק צעירות?"
"יש, אשאל את הקבלה." אמר קונואה. הוא יצא מהחדר בריצה.
"אם אני נתקעת ככה אתה הולך למו…"
ניקיטה החוויר בצורה מוזרה.
"רחמי נא עלי סבתא."
זהו-זה לאליסיה נמאס. היא החלה לרדוף אחרי ניקיטה ברחבי החדר.