לעמוד למול הגורל-פרק 5-מייק-

מייק ממש לא רצה לעצבן את צ'נדלר, היא כל הזמן שלחה בו מבטים שממש אמרו: עם תעשה שטויות אני אתלוש לך את עמוד השדרה חוליה אחרי חוליה!
המוזר היה שצ'נדלר לא אמרה שום דבר לאליסיה. זה ממש הפך את מייק לזרע השטן ואת אליסיה החביבה לבת מלאכים.
המוזר הוא שצ'נדלר נראתה כל כך עדינה ונפגעת בקלות. אבל היה לה אופי די קשוח. כאילו איזה קיר בטון בלתי נראה מפריד בינה לבין אנשים, האמת שהיה נכון לומר את זה על קונואה, הבחור ממש קר. הוא שלח מדי פעם מבטים חטופים אל צ'נדלר וחייך חיוך משונה.
"בסדר, אני אצא להביא עוד שתי נבחרות, האחרון עוד לא התגלה לפני, עד אז לא תוכלו לצאת למסע להחזרת הכד, מובן?"
כולם הנהנו.
"מייק, אתה בא איתי, ניקיטה, הראה לצ'נדלר ואליסיה את המלון."
"אני לא הולכת להסתובב עם החמוס הזה!"
"בואי כבר!"

לרכוב על אופנוע היה הדבר הכיף ביותר שמייק עשה מעולם. בעיקר כשהוא מגיע למהירות עצומה ושט בין המכוניות. לרגע הוא תהה למה לקונואה יש קעקוע דרקון על היד, מייק שם לב אליו רק עכשיו. מפתיע. הוא בולט כל כך יחסית לקעקוע רגיל…
האופנוע עצר מול בית בסגנון כפרי. מייק שם לב שהכול בסביבה כפרי, זו ממש לא ניו-יורק.
הצמחייה שהקיפה אותו הקשתה על מייק לראות את הבית הקטנטן שמאחוריה.
קונואה פתח שער ברזל חלוד ודפק על דלת הבית. מייק רץ אחריו וכמעט נתקע בדלת.
את הדלת פתחה להם נערה שנראתה די גותית אם לולא השיער הג'ינג'י הבוהק שלה, היא נראתה קצת כמו אליסיה. ההבדל היחיד היה שהעיניים שלה היו אפורות כמו מתכת והיה לה נזם באף ועגיל בטבור, היה אפשר לראות אותו עם חולצת הבטן המרופטת שלה ומכנסי הטייץ הקצרים והורודים שהיא לבשה. בנוסף היא נעלה זוג נעלי ספורט בלויות. היא ממש הזכירה למייק הומלסית ממדרגה ראשונה.
לרגע מייק חשב, אולי צ'נדלר ואליסיה חיו לבד מאז ומתמיד, אבל מה איתו? מה עם ההורים שלו.
"קונואה?" שאל. קונואה הסתובב אליו.
"מה עם ההורים שלי, הם לא דואגים לי?"
קונואה צחק ללא סיבה ואמר:
"הקסם של אקסוניה משפיע עליהם. הם לא זוכרים אותך כלל עכשיו וגם לא יזכרו."
מייק הרגיש עצב ושמחה בו בזמן.
"אני לא יכול פשוט לעזוב את החיים הקודמים אני-"
"עכשיו אתה נבחר," אמר קונואה, "תהיה חייב."
מייק חייך חיוך עצוב.
הנערה עדין עמדה בפתח. היא לא נעה, רק הביטה בהם במבט של איזה זומבי.
"נינה?" שאל קונואה. "זו אני!" הכריזה הנערה. היה לה קול די עליז יחסית למראה שלה.
"אני קונואה וזה מייק, הגענו ממלכה בשם אקסוניה ושם אנחנו…בלה, בלה, בלה ועוד בלה" זה מה שמייק התחיל לשמוע.
"נשמע הגיוני," אמרה. "זה לא בשבילי."
נינה טרקה את הדלת. "נינה, תקשיבי לי, אני יודע שיש לך שמיעת על ואת חושבת שאני עובד עליך, אבל לפחות תקשיבי לי," אמר קונואה חרישית. חריץ בדלת נפתח ועין אפורה הופיעה בו.
"בסדר."

בזמן שהם נסעו מייק לא היה יכול שלא לשים לב לעובדה שהכול נעשה מטושטש מסביב ואז הנוף משתה. אולי הם עוברים בסוג של שער בין ממדי כזה?
הוא חשב לעצמו.
מייק הביט שוב בנינה שישבה לפניו על מושב האופנוע. היא נראתה בת חמש-עשרה, בגילו פחות או יותר, בדיוק כמו ניקיטה שהתברר כבן חמש-עשרה או אליסיה. למרות שהיא טענה שהיא בת שש-עשרה מייק היה יכול שהיא באמת בגיל הזה. הוא ממש היה יכול לקבל פרס על: האדם שיכול לזהות שקרים.
אבל כמובן שזה לא יקרה. גם בלי אף הסבר הוא הבין שכדאי לשמור בסוד את עניין הכוחות.

הבית הבא היה על פי הסברו של קונואה. בקנזס. הוא היה בית פרטי ומטופח. ברכת דגים ענקית הוצבה בחצר
ובתוכה שחו כמה עשרות קרפיונים שמנמנים.
על הדשא לצד הברכה שכבה נערה כבת ארבע-עשרה. היא הקשיבה למוסיקה באוזניות האם-פי3 שלה וזמזמה את המנגינה.
היה לה שיער ארוך וגלי בצבע אדום דובדבן, נמשים עדינים מסביב לאפה. בדיוק כמו של צ'נדלר. כשהם התקרבו היא הורידה את האוזניות ופקחה עיניים כחולות כים.
מייק ממש התאהב בה ממבט ראשון, היא הייתה לוהטת וחמודה באותו הזמן.
אבל כמובן שאין לו סיכוי איתה. היא נראתה כמו איזו ברבי והוא כנראה באותה הסיטואציה נראה כמו איזה בבון.