לעמוד בצל פרק-5 מוקדש לליזה :) (פרק קולאב עם ירח אדום)

כשהגענו לוותיקן הכל היה שקט, אני לא יודע אם זה ככה בדרך כלל אבל אהבתי את זה. שום מילים לא נאמרות מחוץ למקומן, כמו מנזר.
"אנחנו הולכים לשופטת הנוכחת, היא תוכל לעזור לנו." אמר תומאס והוביל אותנו במסדרונות הארוכים. לא הייתי כאן מעולם אבל הרגשתי בבית, כאילו נעדרתי שנים רבות וחזרתי למקום היוולדי.
"מי עכשיו? אני כבר לא עוקב אחרי השינויים אחרי שהחליפו את הקסטרון." אמר ג'ייקוב כשפנינו למסדרון ר יותר והמשיך לצעוד מלפני.
"מריה, היא בפועל עד שימנו אותה רשמית לשופטת ילדי הלילה הראשית." אמר תומאס והמשיך ללכת קדימה עוצר לרגעים אחדים וממשיך בדרכו מנווטת במסדרונות שהיו כמו מבוך.
"אני מריח כלבים, וויליאם בוא איתי השאר תישארו מאחור." אמר תומאס והוציא להב כסוף מחגורתו. הוא פרץ לתוך החדר ונהמה רמה נשמע מבפנים וצעקה רמה של וויליאם, איבדתי את עשתונותיי ורצתי פנימה שיניים חשופות מוכנות לזנק על הקורבן הכי קרוב אליי. הייתה שם חבורה של זאבים וילדה צנומה אחת שעמדה בפינת החדר ליד מי שאני משאר הייתה מריה.
"זאבים מטונפים!" אמרה רייבן שהביטה בקבוצה המגוונת של הזאבים שהריחו כמו כלבים רטובים באוויר הטחוב של המסדר.
"אל תפגעו בהם!" צעקה הילדה ומריה דחפה אותה לאחור. אחד מהזאבים לבן כשלג הביט ישר בעיני ועיניו הכחולות היו צלולות כל כך.
'אל תיגע באחותי!' שמעתי בראשי והבטתי בילדה הקטנה שעל פניה הבעת כעס ורצינות.
'אחותך ילדת ירח מטונפת, למה שאגן עליה? ואיך את מדברת איתי בכלל?' שאלתי אותה מנתק את מבטי מהזאב ומעביר אותו לילדה. היא חשפה את שיניה והתקדמה אל תומאס ו-וויליאם שנרתעו למראה הילדה הקטנה והצנומה שאיימה עליהם.
"זאת הלהקה של אחותי, עזבו אותם בשקט!" צעקה שוב והזאבים חזרו לצורתם האנושית, הזאבה הלבנה הייתה יפייפיה. גבוהה ורזה עם שיער זהוב וארוך ועיניה בדיוק אותו דבר, כחולות וצלולות. היא המשיכה להביט בי ונער אחר בא לידה לוקח את ידה וחוצץ בנינו, הסטתי את מבטי והתקרבתי לוויליאם.
"מי אתם ומה מעשכם כאן?" שאל תומאס את האישה שנראתה כאילו היא אחראית על הדבר.
"אני אמיליה אקוסי וזאת הלהקה שלי, באנו לרשום ערפדה חדשה ולמנות אותה ללהקת ילדי לילה." אמרה והחוותה על כל הזאבים ששינו עצמם חזרה לאנושיים. הילדה הקטנה נצמדה לנערה שהייתה הזאב הלבן כשלג, כנראה שהן אחיות כי הדמיון בניהן שיגע אותי.
"מובן, מי היא הערפדה הזאת?" שאל וויליאם והאישה הצביעה על הילדה הקטנה.
"אולי תרשו לי לעזור?" שאלה מריה והתקרבה לוויליאם תומאס והאישה, אמיליה לפיה.
"בוודאי, אולי תסבירי לנו איך יש ילדת לילה בחברת להקת זאבים?" שאלה רייבן שנכנסה מיד אחריי.
"היא ננשכה בשבי, והיא מיוחדת מאד." אמרה מריה והניחה את ידה על כתפה של הילדה.
"מה שמך?" שאלתי את הילדה ואחותה הסתכלה שוב לתוך עיני.
"לורה, לורה גריימארק. אני עם להקת ילדי הירח האלה כי הם הצילו משבי, כי זוהי אחותי הגדולה שבמקרה הפכה לזאבה." אמרה הילדה והתקדמה אליי. היא הושיטה את ידה אליי ולחצתי אותה, עבר זרם בין ידינו וראיתי הבזק קצר של אור. נפלתי על בירכיי מטושט והיא נחתה גם כן לידי.