לעמוד בצל פרק-14

"היא עלתה לחדר, היא מאד נסערת." אמרה היילי כשנכנסתי לסלון מנער ממני את השלג, תליתי את הג'קט שלי על המתלה ליד הכניסה והורדתי את נעליי הרטובות.
"אני אעלה אליה אחר כך, לא נראה לי היא רוצה ממש לראות אותי." אמרתי והתיישבתי לידה, היא הביטה מחוץ לחלון ביער שכוסה עכשיו בשכבה עבה של שלג.
"הוא אמור להגיע, אם הסופה תחמיר הוא יגיע." אמרה ופניה קפואות.
"נחצה את הגשר הזה כשנגיע אליו." אמרתי מניח את ידי על כתפה, עליתי למעלה לחדרי וראיתי שוויליאם במקלחת. אולי לא כדאי להיכנס לשם עכשיו, החלפתי לבגדים יבשים והלכתי למטבח שבכיור שם נערמו כבר צלחות וכוסות מארוחת הבוקר של כולם.
'עוד פעם אני שוטף כלים.' חשבתי לעצמי בזעף ואוליבר נכנס עם צלחת ביד ומבט מבוייש על פניו.
"אני אעזור לך אם לא תכעס שהבאתי עוד משהו." אמר בהתגוננות והניח את הצלחת על השולחן.
"אתה מוזמן לעזור לי, אין לי התנגדות." אמרתי בחיוך ושטפנו כלים עד שהיילי הפילה משהו בסלון. שנינו רצנו אליה והיא הפילה כוס עם מים בתוכה והיא כיסה את פיה עם ידה מביטה קפואה מחץ לחלון.
"מי זה?" שאלתי והבטתי החוצה, הסערה קשה מידי לראות מי עומד שם ללא נוע מתבונן בבית.
"זה הוא…" אמרה היילי. "זה כריסטופר." המשיכה והושבתי אותה על הספה לפני שתיפול על שברי הכוסות.
"אוליבר נקה את הבלאגן כאן, אני הולך לבקר את החבר הקטן שלנו שם." אמרתי ויצאתי החוצה, מתעלם מהרוח הקפואה שהצליפה בעורי ורעשה באוזניי.
"כריסטופר?" שאלתי מחזיק את ידי מעל עיני כדי שאוכל לראות טוב יותר.
"כן, מי שואל?" אמר כריסטופר בקול עמוק ושחוק.
"אני אנדרו, ידיד של היילי. באת לפגוש אותה נכון?" שאלתי מתקדם לאט אליו.
"יותר לקחת אותה מאשר לפגוש." אתה יודע איפה היא?" שאל אותי והתקדם גם כן, הצלחתי לתפוס חלק מהמראה שלו למרות הסופה. היה לו שיער חום כמו אגוז ועיניים כחולות בהירות כמו אגם בקיץ, הוא היה כה חיוור שנראה כאילו עשוי משלג.
"אני כן, אמרת לקחת? היא לא הרכוש שלך." אמרתי והתייצבתי מולו.
"אני יצרתי אותה, והיא תמיד אמרה שהיא תעקוב אחריי לכל מקום." אמר כריסטופר ועמד זקוף מולי.
"היא כבר בת שמונה עשרה, היא יכולה להחליט בעצמה מה היא רוצה." אמרתי בתוקף והוא הטה את ראשה.
"היא תבוא איתי, אתה תראה." אמר ונימת גאווה בקולו.
"אתה מוזמן להיכנס, אבל לפני זה אני חייב לשאול אותך משהו…"

^נקודת מבט היילי^
הם פשוט עמדו שם מדברים, אני כל כך לחוצה.
"יהיה בסדר היילי, שום דבר רע לא יקרה. אנחנו כולנו נגן עלייך אם משהו יקרה לך או שהוא ינסה לפגוע בך." אמרה לי אלה וחיבקה אותי.
"תודה אלה, אני רק רוצה שהם יכנסו כבר." אמרתי והבטתי באנדרו וכריסטופר.

^נקודת מבט אנדרו.^
"זה מספיק לעכשיו." סיים כריסטופר והנהנתי קלות.
"אני לא יודע למה אתה צריך אותה אבל אני לא אוכל לתת לך פשוט לקחת אותה, היא תחליט אם ללכת איתך או לא." אמרתי והובלתי אותו לכניסה ובסלון עמדו כולם מסביב לספה שבה ישבו אלה והיילי מחובקות.
"היילי." אמר כריסטופר והיילי הביטה בו ומשהו בעיניה הואר.
"הרבה זמן עבר מאז שגירשת אותי כריסטופר, שינית את דעתך?" שאלה אותו בקול תקיף וקר.
"משהו בסגנון…" אמר וגירד את ראשו במבוכה "יש מקום שנוכל לדבר בו בפרטיות?" שאל והתקרב אליה אני צעד אחד מאחוריו.
"כל מה שאתה רוצה לומר לי תוכל לומר גם ללהקה שלי, לא כמוך הם כמו משפחה בשבילי." אמרה והתיישרה במקומה מחזיקה את ידה של אלה.
"אני רוצה שתבואי איתי, הבנתי את הטעות שעשיתי כשאמרתי לך ללכת ואני מבקש שתחזרי." אמר בקול שליו ומושך.
"תן לי חשוב על זה… לא!" אמרה בתוקף והוא נראה מופתע.
"מה אמרת?" שאל בבלבול.
"אמרתי לא! אחרי שאמרתי לך שאני אוהבת אותך והלכתי אחריך כמו כלבלב מאוהב ואז אמרת שאני מעיקה עלייך ושאתה לא רוצה לראות אותי יותר לעולם אני לא אבוא איתך לשום מקום!" צעקה עליו ופניו קפאו.
"לא נראה לי שאת יודעת מה את עושה ילדה! אין לך ממש אפשרות לסרב לי!" צעק עליה והיא קמה ממקומה.
"מה אתה עושה?" שאלה והבנץי שהוא שולט בגופה.
"אני יצרתי אותך ולכן אני שולט עלייך." אמר בחיוך זדוני וקפצתי עליו מרתק אותו לרצפה והיילי נפלה אחורה.
"שחרר אותה!" צעקתי חושף את שיניי ונוהם בקול.
"היא היצירה שלי!היא שייכת לי!" צעק וחשף את שיניו גם כן מעיף אותי על החלון שנשבר ועפתי בין הזכוכיות לשלג בחוץ, הוא קפץ אחריי והרים אותי שוב מתיח אותי על קיר הבניין.
"תגיד ללהקה הקטנה שלך שאין להם שום זכות למנוע ממני לקחת את היילי, היא שלי ויש לי זכות עליה." אמר ונפלתי למטה שוב מחליק במורד הקיר.
"אתה לא תתחמק מזה." אמרתי מנסה לקום על רגלי כשהתרחק ביחד עם היילי.
"אני כבר התחמקתי." אמר ושניהם רצו לתוך היער.