לעמוד בצל פרק-13

הוא שכב שם, נושם עמוקות והחזה שלו עולה ויורד. הוא נרדם ואני שוכב כאן לידו, וחושב על זה. קמתי מהמיטה מתלבש במהירות ויורד לסלון, כבר בוקר והבטחתי ללמד את לורה.
"הנה אתה, חיכיתי כבר כמה שעות." אמרה לורה בקוצר רוח כשנכנסתי למטבח ולקחתי חלב מהמקרר כדי להכין לי קפה.
"ישנתי, אני צריך את האנרגיה." אמרתי מקווה שהיא לא קוראת את מחשבותיי.
"מה שתגיד, עכשיו אתה מוכן לאימונים?" שאלה וקמה ממקומה מוזגת קפה חם לספל שהוציאה מהמזווה.
"תודה." אמרתי לוקח את הספל המהביל ומוזג לתוכו את החלב לוגם במהירות.
"אתה רעב?" שאלה ופתחה את המקרר מוציאה ביצים.
"קצת תודה רבה לורה." אמרתי מתיישב בזמן שהיא הוציאה מחבת והתחילה לטגן את הביצים, אחרי האוכל שנינו יצאנו ליער הולכים עמוק לתוכו מתמקמים בקרחת יער קטנה שלידה נחל.
"אוקי תרוקני את הראש שלך ממחשבות," אמרתי לה והיא עצמה את עיניה. "תחשבי על מה שאת רוצה להביא לכאן. איך הוא נראה, מרגיש, מריח כל דבר עליו." אמרתי והיא הזיזה את ידה כאילו ממששת את מה שרצתה לזמן, ערפל כחלחל יצא מכפות ידיה ולאחר כמה שניות הופיע בידה בקבוק מיץ תפוזים.
"וואו!" היא אמרה כשפקחה את עיניה, היא פתחה את הבקבוק ולגמה מהמיץ "זה גם לא רע בכלל." אמרה בגיחוח וצחקתי בשקט מחייך.
"עכשיו נסי משהו קצת גדול יותר, זמני סירת משוטים פשוטה שם." אמרתי והצבעתי על שפת הנהר. היא עצמה שוב את עיניה והושיטה את ידיה קדימה הערפל יוצא מידיה לכיוון שפת הנחל נאסף שם בצורת סירה פשוטה וכשפקחה אתצ עיניה התפוגג והסירה הופיעה. היא צחקה קלות ורצה לשפת הנחל בוחנת את היצירה שלה, הלכתי אחריה עם הידיים בכיסים.
"בעיקרון אנחנו מזמנים את הדברים האלה ממקום כלשהו, את לא יוצרת כלום רק מזמנת ומחזירה אותו למקומו. כמו המכונית שבה נסענו לכאן, היא שייכת למקום כלשהו ואני החזרתי אותה לבעלים שלה." אמרתי כשליטפה את שפת הסירה הלבנה והפשוטה.
"אז כדאי שאחזיר את המיץ." אמרה בצחוק והבקבוק נעלם.
"דברים כל כך קטנים לא צריכים לחזור רק דברים משמעותיים כמו מכונה או סירה ודברים כאלה." אמרתי לה והיא גרמה לסירה להיעלם.
"אמרת שאתה לא יודע לפתוח שערים, זה כי אתה לא יכול ליצור קרע?" שאלה אותי לורה והביטה בי עם עיניה הירוקות שנצצו בשמש הצהריים והירוק מסביב גרם להן לבלוט על עורה הבהיר.
"בעיקרון כשפותחים שער מזמנים את המקום ההוא אבל אדם אחד לא מספיק חזק כדי להעביר את כל המקום להיכן שהוא נמצא אז פשוט נפתח מן שער שמקפיץ אותך ליעד. לא הייתה לי הזדמנות ללמוד, התכוונתי לעשות את זה במסדר אבל בגלל שמצאנו אותך שם לא היה לי זמן ללמוד אצל אחד המכשפים." אמרתי והעברתי יד בשיערי מסדר אותו כך שלר יכנס לעיני, אני צריך להסתפר.
"ומה עם דם?" שאלה אותי "אתה יכול לזמן דם?" המשיכה ועיניה נעוצות בשלי.
"כן, אפשר לזמן דם אבל זה לוקח הרבה יותר אנרגיה וניסיון." אמרתי והלכתי קצת אחורה מזמן בקבוקון קטן של דם והערפל האדום שלי מתפוגג כמעט מיד.
"אתה מזמן הרבה יותר מהר ממני." אמרה והסמיקה מעט כשהושטתי לה את הבקבוקון.
"אני מנוסה יותר." אמרתי וחייכתי אליה, היא התקרבה אליי וחיבקה אותי.
"תודה אנדרו, עכשיו אני אהיה מועילה יותר." אמרה והביטה בי, היא עדיין נמוכה ממני אבל לא בהרבה. עוד כמה שבועות ונהיה באותו גובה, הבטתי לתוך עיניה והנשימות שלה חיממו את עורי. היא התקרבה אליי יותר מפשקת קלות את שפתיה ועוצמת את עיניה, התרחקתי ממנה מעט והיא נרתעה.
"סליחה אנדרו, אני לא יודעת מה עשיתי." אמרה והסמיקה היא הושיטה לי את הבקבוקון וכשלקחתי אותו רצה לכיוון הבית נעלמת לירוק של היער ואז התחיל השלג.