לעמוד בצל פרק-11

וויליאם הביט בי מודאג, אני לא יודע מה חושב כי אני מוצף במחשבות של לורה.
'איפה היית?' שאל אותי בקול מודאג והבעת פניו מצדיקה את החששות שלי.
'ביער, חושב.' אמרתי ועליתי לחדרי לוקח מגבת ומייבש את שיערי מחליף לבגדים יבשים.
"לצפות במישהו מחליף בגדים זאת הטרדה מינית את יודעת." אמרתי כשהרגשתי שמישהו עומד בפתח הדלת.
"אל תדאג אני לסבית זה לא אמור להטריד אותך." אמרה רייבן והסתובבתי אליה לובש את החולצה במהירות. היא נשענה על מסגרת הדלת ועיניה הירוקות נוצצות באור המנורה הכתום.
"יותר מחמיא ממטריד." אמרתי והלכתי אליה, היא פינתה את היציאה וירדנו למטה.
"תראה, אני מבינה את הדילמה שלך. גם אני עברתי משהו דומה אבל וויליאם הציל אותי אז אני חייבת לו חוב גדול." אמרה לי כשירדנו במדרגות לסלון.
"אני תמיד שוכח את זה, חלקכם לא רציתם בזה. אתם הותקפתם ופשוט לא יכלתם לעצור את זה." אמרתי.
"הערפד שתקף אותי היה מטורף, אבל זאת לא הנקודה. נקה את הראש שלך ממחשבות ותגיד לי, מה אתה רוצה?" שאלה ועצרה אותי עם ידה.
"אני לא יודע." אמרתי משפשף את ראשי והיא הרימה את כתפיה.
"אז אני לא יכולה לעזור לך, עכשיו אם תסלח לי אני גוועת ברעב." אמרה וירדה במהירות למטבח.
'טוב לדעת שיש מישהו לסמוך עליו.' חשבתי לעצמי ואף אחד לא ענה. חייכתי במהירות, אני לומד לשלוט על זה.
"מישהו בא, בקרוב." אמרה פתאום אלה ולידה ג'ייקוב מביא לה נייר ועיפרון והיא ציירה פרצוף מטושטש וניבים מבצבצים מפיו.
"מה את רואה אלה?" שאל אותה ג'ייקוב.
"הוא מגיע לכאן, יורד שלג ויש לו צעיף אדום. הוא מביט בבית ולא עושה כלום, מישהו יוצא החוצה עכשיו אני לא רואה מי השלג כבד מידי." אמרה והניחה את העיפרון על השולחן. היילי חטפה את הדף מהשולחן והביטה בשרטוט, היא כיסה את פיה ורצה למעלה שומטת את הדף על הרצפה.
"מה קרה?" שאלתי את השאר.
"זה הערפד ששינה אותה." אמר תומאס בשקט והחל לעלות למעלה אחריה.