לעמוד בצל אפילוג

היא עמדה שם, נראית בדיוק אותו דבר כמו לפני חמישים שנה.
"אתה בא?" שאלה אותי והתקרבתי לקצה המזח, היא עמדה שם מחזיקה את ידו של ילד צעיר.
"אני מפחד דודה, מה אם אני לא אצליח?" אמר לה, זה הנכד של אחותה לונה.
"זה לא כזה קשה, אני עשיתי את זה כבר." אמרה לו ברוגע.
"אתה יכול לעשות את זה ילד." אמרתי לו והוא הביט בי בתקווה, הוא הביט לתוך המים ועצם את עיניו חזק.
"קדימה, זה הכל עניין של רצון." אמרה לו לורה, הוא הושיט את ידיו קדימה וערפל סמיך בצבע טורקיז יצא מידיו.
"מעולה, תתרכז." אמרתי לו בחיוך רחב, הערפל נע על גבי המים וסירת משוטים קטנה הופיע שם.
"מעולה!" אמרה לו כשפתח את עיניו וראה את מה שיצר, היא חיבקה אותו והניפה אותו לאוויר. הוא נתלה על צוורה והיא החזיקה אותו כך. "אתה רוצה בחזרה לסבתא?" שאלה אותו והוא הנהן במהירות, לקחתי את ידה והתקדמנו במורד המזח לכיוון החניות.
"איך הלך חמוד?" שאלה לונה, השנים לא הזיקו לה. עיניה עדיין מלאות חיים, שיערה המאפיר אסוף לקוקו גבוהה והקמטים כמעט לא נראים.
"אני זימנתי סירה!" אמר הילד בגאווה, לונה מחאה כפיים קצרות ונישקה את לחיו.
"תודה שבאתם לורה, אני אחזור עכשיו לבת שלי ולאוסקר." אמרה ולורה הורידה את הילד, הוא לקח את ידה של לונה.
"אין על מה אחות, אני לא ממהרת לשום מקום." אמרה ולקחה את ידי, היא הביטה בי בכזאת חיבה.
"שיהיה לכם רק טוב." אמרה לונה בחיוך והלכה לעבר ביתה אנה ובעלה אסוקר, הוא עמד ודיבר עם בנם הקטן אוסקר ג'וניור.
קדימה, תומאס מחכה לנו בטירה באיסולה בלה באיטליה. הוא שיכנע את אחד המשרתים הערפפדים לתת לנו ללון שם לכמה שבועות עד שנמצא מקום לגור בו." אמרה והלכנו לכיוון המים.
"אני מניח ששוחים לשם…" אמרתי והיא ציחקקה, היא עמדה על קצות אצבעותיה ונישקה את שפתיי ברכות.
"מצטערת, אין טיסות מהיום להיום." אמרה וקפצה לתוך המים, נאנחתי וקפצתי אחריה.