לנצח- פרק 1

פקחתי את עייני, כשאני שוכב באמצע שום מקום. שדה נטוש, שלא מוכר לי. זכרתי אותם, את היצורים הלבנים בעלי המגע הקר, זכרתי אותם, מולי. אחד מסתער עליי. אבל .. אני לא זוכר יותר.. הרגשתי צריבה מוזרה בכל גופי. הרגשתי רעד. הרגשתי מחוזק. אבל באותו זמן הרגשתי פגוע. מה קורה לי? למה נהפכתי ?

עברו כבר עשר שנים בחיי אדם, ולא השתנתי בחזרה. אני נהפכתי לאחד כמוהם. לרוצח.
אני נהפכתי לערפד. אני לא רוצה להיות ערפד יותר. אני לא רוצה לרצוח אנשים חפים מפשע.
אבל אני לא יכול לענות את נשמתי בעודי צמא לדם אדם משביע.
אני לא יודע איך יש לי את הכוחות האלו לשרוד ככה. אני לא יודע איך אני יכול לחשוב, או לנסות לפחות, אני לא יודע איך אני יכול להרגיש דברים, בעוד שהיצורים שנראים דומים אבל שונים לי, בעוד שהם, נראו כל כך מנוכרים. כל כך שונים, לא .. לא בעלי יכולת כמו שאני מרגיש ששי לי.
בעוד המחשבות האלו, אני עומד לסיים לרוקן עוד אדם חף מפשע. הטעם של הדם מכאיב לי. הדם טעים, כמו תמיד, אבל ההרגשה שבאה איתו, גורמת לי להתענות. הנחתי בצד, במקום מסתור בתוך השיחים הדוקרניים את הגופה של גבר כבן 40, הוא נראה שליו עכשיו, ולא מפוחד או מנסה להחזיר לעצמו את הנשימה כמו בהתחלה. זהו, אני לא יכול יותר. אני הורג אותם. אחד אחריי השני. ואני לא יכול לסלוח לעצמי על זה. אני אמור לעשות את מה שלא הצלחתי עד עכשיו. הבטתי בגופה פעם נוספת. והלכתי משם. הגבעה הנטושה מלאה בפועלים שמחפשים כל מיני דברים ישנים כאן. אבל עכשיו, באמצע הלילה, שהאורות המועטים הם מהכוכבים, אין כאן כמעט אנשים. אני חושב שהקרבן שלי היה האחרון. אני כמעט ולא מריח כאן דם טוב חוץ משאריות של הקרבן שלי להיום. הלכתי לכיון מסילת הרכבת שנמצאת כחצי קילומטר מזרחה מהנקודה הזאת בגבעה הנטושה. הגעתי תוך שניות מספר, היצור שנהפכתי אליו הוא חזק. מהיר, הוא.. לא מי שהייתי. השעה בערך חצות, הזמן לא משנה לך כשיש לך חיי נצח. נשכבתי על מסילת הרכבת. שמעתי מרחוק את קול חריקת הגלגלים הכבדים על המסילה, עצמתי את עיניי, מנסה לקוות שהניסיון הזה לא ייכשל כמו הקודמים לו. פחדתי כל כך לנסות שוב, כי פחדתי להתאכזב שוב, אבל אני חייב לנסות. שמעתי את הרכבת ממש ממש קרובה, והפעם גם הרגשתי את המסילה רועדת. לפתע, משהו כבד פגע בי. מצד ימין שלי, ולא, זאת לא הייתה הרכבת זה היה משהו אחר. חזק לא פחות, פתחתי את עייני. כשאני עומד . "מי את?" שאלתי במהירות. מביט בה, "אני כמוך." היא אמרה, בוחנת אותי. " אני יכולה לעזור לך." אמרה. מתקרבת אליי.