ללא שם(בינתיים)- פרק 3

״אלכס! היי!״ הוא נעצר לידי וחייך אליי.
״ה-היי בר-בראיין״ אני מגמגמת.
״השארת את זה במעבדה״ הוא אומר ומושיט לי כמה דפי עבודה.
״אהה…״ אני בוהה בו,״ זאת אומרת, תודה.״ אני מתעשטת בזכות המרפקים של ליז ומחייכת אליו.
״את יודעת? אנחנו צריכים להפגש מתישהו אחרי הלימודים.״ הוא מחייך אליי. 
״כן, אנחנו צריכים…״ אני מרגיעה את עצמי. ואז קולטת איך נשמע, ״כאילו כן, אני אשמח להפגש איתך מתישהו!״
מרפק מליז.
״וגם קאופ-״
מרפק
״זאת אומרת *ליז* תשמח גם לבוא איתנו״ אני מחייכת בניסיון להסתיר את הכאב.
״טוב, אני חושב שהגיע תורך…״ הוא מזכיר לי למה אני בחוץ, ״נתראה!״
״ביי!״ עשיתי תנועה קלה עם היד שלי.
״אהעהעהאעהאעאהע!!!!!״ ליז תופסת אותי ואני זורמת איתה ומתחילה לקפצץ בשמחה.
״בנות! בנות! מה אתן רוצות להזמין?״ הקול של המוכרת מזכיר לי למה אנחנו כאן.
״יצאתי קצת מטומטמת לא?״ אני שואלת את ליז אחרי שהטוסט הגיע.
התשובה שלה מתחילה ב-״לא! מה פתאום?!״ ונגמרת ב-״כן, קצת…״
 אני נאנחת,״טוב לא נורא. העיקר ששרדתי!״ אני מנסה לשמור על אופטימיות.
״תגידי, מה קורה עם מקפליי?״ אני שואלת אותה, ״או שנטשת אותם סופית לטובת ברית׳ קרולינה?״
״לא! ולא!!!״ היא מוחה, ״למה נראה לך?! אני תמיד אוהב את מקפליי!!!״
״נגיד ש…״ אני ממלמלת
״שמעתי את זה!״
״טוב, מה שחשוב הוא שדאגי שלי!״ חייכתי אליה.
״דאגי. שלי.״ היא נעצרת לפתע ומסננת תוך כדי הסתכלות עמוק בעיניי.
״לא אמרת שאת אוהבת את ההוא מסוולויל? שאני מודה! הוא חתיך!״ 
״אוי אלכס! את לא יודעת שאפשר לאהוב כמה אנשים בו זמנית באותה המידה?!״ היא נאנחת ואנחנו ממשיכות ללכת לכיתה.
״טוב, אז אני בטוחה שדאגי אוהב את שתינו באותה מידה, פייר?״
אנחנו נכנסות לכיתה ומתיישבות ליד כולם, שדי השתלטו לי על המקום.
״קוקי!״ אני אומרת בטון המעצבן-חמוד שלי,״ לא יכולת לשמור לי על המקום?!״
״זה בסדר אלכס אני קמה״ אומרת חננה שיושבת לי במקום.
כשאני אומרת חננה אני לא מתכוונת חננה חננה.
למרות שהיא באמת חננה…
אני פשוט קוראת לה ככה.
זאת אנני.
היא גם אחת מהחבורה הנחמדת שלנו.
למה אני קוראת לה ככה?
כשהתחלתי לקרוא לה ככה היא ממש ניסתה להוריד את זה אבל פעם כשקראתי לה שעות והיא לא ענתה קראתי לה חננה ופתאום היא הסתובבה ושאלה אותי,״מה?״ 
וככה ירדה כל העבודה שלה לטמיון והיא נקראת חננה.
משהו קטן על חננה-
היא יכולה לצחוק ולהתחרפן(לפעמים רחוקות) כמה שבאלך אבל ברגע שיש לה טלפון היא הופכת לאשת עסקים צעירה.
אההה והיא ׳מחוננת׳.
״הבנות שמאחורה!״ אני שומעת לפתע את הקול של המורה,״אתם לא רואות שאני כאן?!״
או- או.
המשפט הזה מוביל רק לצרות.