ליל המכשפות- פרק ראשון
514 שנים עברו בץמאז שהיצורים המתועבים האלה שניקראים בני אדם חיסלו את אימי, בשביל הם אני ניראת כמו בת 16 רגילה לחלוטין.
כל השנים ההם השתוקקתי לנקמה, ואני עדיין חושקת בה.
כל לילה אני יוצאת אל השגיאה החשוכה ליד ביתי ששם מסתובבים רק פושעים, מסוממים ושיכורים, כל פעם שהירח המלא מופיע אני יוצאת אל הסימטה לקחת אחד משלהם, כממו שהם לקחו מאות משלנו.
אני לא נותנת להם למות ישר, אני מתעללת בהם והורגת אותם אחרי שהם כבר לא יכולים לשאת עוד, כמו שהם עשו לאימי.
כיום מבוגרים לא מאמינים בנו, בגלל זה אני רוצחת רק אותם, מאמינים שהעולם שייך רק לכם?!
לא ניראה לי….
דודתי ואני היחידות שנישארו ממשפחתי, כיום היא דמות האם שלי.
"קריסטו! הרגעי!" אמרה דודתי היקרה
" כיצד? כיצד אוכל לחיות יחד עם אויבי?!" שאלתי בכאב
" את יודעת שאנחנו צריכות להסתוות, נכון יקירתי?" ניחמה אותי דודתי
" אבל בית ספר? יחד עם בני אדם ובנות חווה? איני מסוגלת!" אמרתי נואשת שדודתי תשכח מן הרעיון.
"מצטערת אך אני לא נוטשת את רעיון זה" אמרה דודתי והבנתי שהסיכויים לשכנע אותה קלושים
תגובות (1)
הפרק אכן קצר, האמת פה ושם היו חסרים לך נקודות… יש לך תיאורים יפים :)
מצפה להמשך ^^