ליל המכשפות- הקדמה

"קריסטו, רוצה ללמוד משהו חדש?" שאלה אימי
"כן!" עניתי בהתרגשות, הפעמים שאימי למדה אותי קסם חדש היום נדירות משום שזה היה אסור.
כולם קוראים לתקופה הזאת כיום "ימי הביניים" אבל אצלינו יותר קוראים לה
"התקופה החשוכה".
"תראי" אמרה אימי וחייכה אלי, היא רצתה שאגדל להיות מכשפה חזקה ושאפיל את השילטון הנוראי שהיה עלינו.
היא סגרה את ידיה ולאחר כמה שניות הן נצבעו באדום זוהר.
"וואו" אמרתי בהתלהבות
"זה לא הכל" לחשה אימי וחייכה, תמיד החיוך שלה היה מעודד אותי.
היא פתחה את ידה ומשם יצא פרפר אש יפיפה שהציף את הבית הרעוע האור אדמדם וחמים.
"רוצה לנסות?" שאלה אימי והחיוך לא ירד משפתייה.
הנהנתי אבל לפני שהספקתי לעשות דבר נוסף אימי קפאה.
"קריסטו תתחבאי" היא אמרה ועל פנייה כבר לא היה החיוך המשכר שלה
"מה קרה אמא?" שאלתי מבוהלת
"הם באים" היא אמרה בפחד, ידעתי למה היא מתכוונת,יותר נכון למי, היא לא אמרה לי איך קוראים להם כי היא שנאה להגות את שמם, אני תמיד קראתי להם הרוצחים.
רצתי מהר למקום הסודי שלי, זה היה חור בריצפה שכוסה במרצפת והוגן בכישוף.
בקושי הצלחתי להיכנס לפני שהם פרמצו פניצמה אך למזלי הצלחתי.
שמעתי את אימי צורכת ומנסה להשתחרר אבל הם שפכו עליה משהו, מים.
הצצתי דרך סדק קטן וראיתי אותם קושרים אותה , למרבה הפתעתי היא לא התנגדה.
"יש איתך עוד כאלה?" שאל אחד האנשים ושיחק עם כוס המים שחצי ממנה כבר נשפך על אימי.
"לא. זו רק אני" היא אמרה.
"זה היום האחרון שלך, מכשפה" אמר האיש ששיחק עם המים את המילה בזילזול ובגועל.
"כן, זה מה שאני, מכשפה" היא אמרה בגאווה וחייכה, ידעתי שזו תהיה הפעם האחרונה שאראה אותה מחייכת.