ליגיון שבעת הימים – פרק 3

זרוע התמנון שחררה אותו ברגע והוא נחת בתוך מה שהיה נראה כמו אודיטוריום ענק. הוא עדיין לא הבין איפה הוא נמצא ונזרקו אל ידיו בגדים עשויים מבד שדמה לסוג ממנו עשויות חליפות צלילה, אבל לא צמוד מדי, בצבע שחור. נתנו לו גם מעיל דמוי עור בצבע חום, מכנס נוסף בצבע שחור ומגפיים גבוהות וגבוהות גם הן.
" כדאי שתתלבש." ניגש אליו איש מזוקן המחזיק בידו קלשון בעל שלוש שיניים, ויחד איתו גם בן-ים. לוקאס עשה כדבריו. בכל זאת, יותר נוח לדבר כשאתה לא חצי עירום.
" תן לי לנחש, אתה פוסידון." הוא אמר בחיוך.
פוסידון הנהן בהסכמה. החיוך נשמט מפניו בבת אחת. " אני צחקתי." הוא אמר, הפעם נראה שדיבר עם עצמו.
" כדאי שאשאל עכשיו את השאלות הברורות מאליו- מה קורה פה? ולמה אני נמצא כאן?" שאל. " אני לא שואל איפה אני, כי זה היה די ברור שהטביעו אותי, בערך, למוות."
" איום גדול מעמיד בפני סכנה את כל שוכני הים, ואנחנו רוצים שאתה תנהיג את הצוות שהקמנו בשביל להגן על העולם התת-ימי." הסביר פוסידון.
" ואני יכול לנשום מתחת למים בגלל שאיכשהו אני הבן שלך?" הוא שאל. פוסידון הנהן להסכמה בשנית. לוקאס מלמל לעצמו. " אני חייב להפסיק לדבר בציניות."
הוא העביר מבטים חטופים בין השניים בחוסר אמון.
" בסדר. אני אעשה את זה. זה לא שיש לי ברירה אחרת."
" עוד דבר אחד." הוסיף פוסידון. " רציתי להגיד לך את זה לפני זמן רב- השם האמיתי שלך הוא אוריון."
" השם שלי הוא לוקאס קיז." הוא שתק, הרים את מבטו ובהה בו בעיניים מקווצות. " להבין, אתה קראת לי על שם סוס?"