ליאו-פרק 1

היה היה פעם ילד בשם ליאו, הוא היה יתום. דמיינו לעצמכם ילד בן 10 שהיה כל חייו במערכת האימוץ, בלי שהוא שמע דבר על הוריו. אתם בטח חושבים שהוא עצוב ומדוכא, ובכן אתם צודקים, הוא ילד עצוב מדוכא ובעיקר כועס, הילד הזה הוא אני. כפי שסיפרתי אני רק בן 10, אבל אני די חכם יחסית לגילי, עם דמיון ברצפה וראש בעננים, עם שיער חום קצר ועיניים חומות שהנזירות טוענות שהן עיני השטן. כן אני ילד די פראי והנזירות מתעללות בי, לכן החלטתי לברוח מבית היתומים ולצאת אל העולם הגדול. זה לקח שבוע אבל בסוף הצלחתי להימלט סופית מכלא הילדים הזה, אבל עכשיו יש לי רק בעיה אחת, שירותי הרווחה אחרי ואם הם תופסים אותי אני חוזר ל בית היתומים "מגינסון" ואני לא עומד לתת לזה לקרות. אז פשוט ברחתי והמשכתי לברוח במשך שבוע שלם עד שפגשתי את סרגיי, נער בן גילי שגר ברחוב וגונב אוכל כבר שנה שלמה. הוא סיפר לי שהוא בא מעולם אחר , עולם שבו ילדים יכולים לעשות הכל והקסם זמין לכל מי שרוצה ללמוד.
:"אז למה ברחת משם, אם הוא עולם כל כך טוב?" שאלתי
"גם שם גרתי ברחוב, היו אנשים שניסו להכניס אותי לבית חונכות כי לא היה מי שידאג לי, ורק ילדים מגיל 11 יכולים להתחיל חונכות אצל קוסם או להתחיל לעבוד" דמעה נצצה בעינו.
"אבל, אמרת שילדים יכולים לעשות הכל!".
"כן, ילדים מגיל 11. למזלי, מחר אני חוגג יום הולדת 11, ואז אוכל לחזור" הוא מחה את הדמעה
"מה קרה להורים שלך?". מה שכל ילד עזוב שואל את עצמו…
"אני לא יודע,הם נלקחו בידי לנה כשהייתי בן שש. יום אחד חזרתי הביתה וראיתי את אחד החיילים שלה מחוץ לדלת,עשיתי מה שמלמדים כל ילד לעשות במצב כזה-התחבאתי,לא ראיתי אותם מאז". הוא נשמע אדיש, כאילו הוא רגיל לספר את הסיפור הזה.
"לנה? מי זאת?"
"טרוריסטית ששולטת בכל הממלכה הראשונה עם הקסם שלה, היא הקוסמת כמעט הכי חזקה בעולם ארבע הממלכות! אין אדם אחד שלא מכיר אותה או את הסמל שלה, לפחות לא בעולם שלי. בוא, אני יראה לך איך הגעתי הנה, מכונה בשם "סייר קורט". תוכל לחזור איתי אתה יודע, לעולם ארבעת הממלכות". הוא נראה מלא תקווה, תקווה שלצערי עלי לנפץ. "מצטער אבל לא, אני יכול ללוות אותך אל השער הזה שלך, אבל אני לא יכול לברוח מהמציאות לעולם אחר. אני צריך למצוא את ההורים שלי כאן, אם הם לא…". לא יכולתי לגמור את המשפט. "מתים? אני בטוח שלא. טוב, אני מבין אותך, אני הייתי עושה הכל בשביל הזדמנות למצוא את ההורים שלי".
קול חדש צעק "הנה אתה ליאו! תחכה שם, אנחנו מנסים לעזור לך!".
"זה שירותי הרווחה! סרגיי מה לעשות? אם הם יתפסו אותי הם יכריחו אותי לחזור לכלא הזה, עם הנזירות ו… לא. אני לא חוזר לשם!" צעקתי.
"תוכל לבוא אותי לעולם שלי, אני אעזור לך שם ואז נסדר לך דרך חזרה לכאן. קדימה בוא!". סרגיי כבר התחיל לרוץ, אז רצתי אחריו. שמעתי את הצעדים של העובד הסוציאלי אחרינו, אז רצתי יותר מהר. אחרי רבע שעה של ריצה הוא כבר היה ממש קרוב. "קדימה, לכאן ליאו" סרגיי משך אותי לסמטה צדדית והעובד הסוציאלי המשיך קדימה. "תודה סרגיי, הצלת אותי. אז איפה המכונה הזאת שלך?".
"לא רחוק, בערך עשר דקות מכאן". המשכנו ללכת עוד בערך 20 דקות בדרכים צדדיות עד שהגענו לאיזה סמטת זבל נסתרת. סרגיי ניגש לאיזו פינה והתחיל למשש את האוויר. האוויר זז והדבר היחיד שיכלתי להגיד זה "ואו". פסל בגובה 5 מטרים של אביר נושא רובה בצבעי חאקי נגלה על ערמת קרטונים ישנים. "ואו שוב, זה ה"סייר קורט"? . איך מפעילים את זה?". סרגיי לא ענה, הוא פשוט משך אותי מהיד, פתח דלת הזזה ברגל הימנית של הפסל ושנינו עברנו בה, הוא סגר את הדלת ונורה חלשה נדלקה מעלי. הרגשתי משיכה חזקה כלפי מעלה והכל החשיך.