לחישות אפלות פרק י"א: נשיקה קטלנית!

גשם קל טיפטף בחוץ, גררתי את רגלי בשלוליות מדחדחת לעבר בית הספר.
"ליליאן".
"מה עכשיו?" לחשתי חלושות, ידעתי שהוא יכול לשמוע אותי.
"ליליאן… יש לך דש" הוא לחש חזרה.
"מה קרה לשר, אתה כבר יודע שאני יעשה הכל כדי שלא תיפגע בה" אמרתי, הרוח שרקה באוזני ומילתה את עייני בדמעות.
"היא בסדר, היא רק קצת חלשה".
"מה קרה לה, היי טענה לי… מה קרה לה" צעקתי לאוויר, אך לשווא לא היתה תשובה, הטיפטוף הקל החל להיתגבר הגברתי את קצב צעדי, חושבת על מה שאמר.
"היי ליל, חכי רגע".
"איתן תעזוב, אותי אין לי זמן וכוח למשחקים שלך" אמרתי והגברתי עוד יותר את צעדי, נואשת להיתרחק ממנו אך הוא רץ והדביק אותי, מתרגל לקצב הליכתי.
"סליחה על מה שאמרתי קודם מול כולם, את ביקשת ממני לא להזכיר את זה" אמר מחפש את עייני, השפלתי את מבטי.
"טוב הסליחה שלך לא ממש עוזרת לי נכון?, מלאני כועסת עלי מאוד אודות לך" הבטתי בריצפה מקווה שתיגמר כבר השיחה הזאת, כדי שיעזוב אותי.
"זה פשוט עיצבן אותי לראות איך כולם מתלהבים מאיך שאת נראת, שדרך הגב הרבה יותר יפה לך ככה" אמר וצחק.
"אתה מקנה?" הרמתי את מבטי, עכשיו אני היא זאת המחפשת את עייניו ומחייכת בהנאה.
"לא נכון" אמר במהירות שמוכיחה שהוא משקר "אני לא מקנה".
"כן בטח, אני מאמינה לך אתה לא מקנה" אמרתי ושילבתי את עצבעותי, עכשיו אני היא זאת ששולטת במהלכים.
"אל תשלבי את האצבעות, כי זה נכון אני לא מקנה" מה? אבל איך הוא ידע שילבתי את אצבעותי מאחורי גבי הוא לא יכל לדעת.
"איך…. אתה… אבל… איך?" אמרתי המומה.
"איך מה ליליאן" אמר והביט בעייני ואני נשאבתי, נשאבתי לתוך עייניו הכחולות כמו הים, הכחולות כמו השמים כל כך כחולות שנראה שאין להם סוף, עמוקות כמו האוקינוס.

"איך מה ליליאן" שאל שוב.
"איך ידעת על האצבעות? איך…?" אמרתי לא מצליחה לנתק את הקשר מעייניו.
"כן?" שאל.
"אהההה…." .
"מה קרה? נתקעו לך המילים בפה?" שאל והחל לצחוק, למה?, למה כל פעם שאני חושבת שכן אכפת לו ממני הוא הורס את הכול עם ההיתנשאות שלו.
"אז… מה שאמרתי לפני ששינית את הנושא זה, שאתה כן מקנא" אמרתי וחייכתי אליו.
"כבר אמרתי לך שאני לא, אבל מלאני כן" אמר וחייך גם הוא אך לעומתי חיוכו היה ערמומי.
"מה מלאני קשורה ולמה עם מותר לי לשאול?" שאלתי מנסה להיתעלם מחיוכו הרחב.
"היא מקנה בך" זאת לא התשובה שלה ציפיתי.
"ולמה זאת" שאלתי לאחר לניכנסנו לכיתה, המורה עדיין הגיעה היתישבתי במקומי והיסתכלתי עליו עדייו מחכה לתשובה.
"היא מקנה בך כי…" אך צילצול הפעמון קטע את דבריו "אחר כך" אמר לי והלך למקומו.
"היי איתן בוא שב לידי" שמעתי את קולה של מייגן, היסתובבתי אליה היא קלטה את מבטי ותקע בי מבט 'שמרי מרחק, הוא מחוץ לתחום/הוא שלי' וחזרה לדבר עם אליס חברתה הטובה.
כשנגמרו השעתיים של היסטוריה יצאתי מהכיתה לכיוון הקפיטריה בתחושה מוזרה שמשהוא עומד להיתחש.
"היי" הקול מאחורי הקפיץ אותי והחל לצחוק.
"איתן תפסיק לעשות את זה" אמרתי בכעס.
"את מה?" שאל "לא גמרנו את השיחה הקטנה שלנו קודם" אמר והזיז שערה מעייני.
"כן התחלתה להגיד…..".
"היי איתן " קולה היתפרץ למילותי.
"כן מייגן?" שאל, לא מסיר את מבטו מפני.
"אני יודעת את התשובה לשאלה, ששאלת אותי קודם" אמרה בקולה הסקסי.
"איזה שאלה?" אמר כמבולבל .
"זאת ששאלת אותי והינה התשובה" אמרה ונישקה אותו.
למה? למה זה כל כך מציק לי שהיא מנשקת אותו?, למה זה מעלה דמעות בעייני וגורם לי לכזה כאב, היסתובבתי ורצאתי משם איתן צועק לי לעצור אך איני יכולה ואז הבנתי את התשובה לשאלות שעלו במוחי, זה כואב לי כי "אני אוהבת אותו".