לחישות אפלות פרק ו':איתן די!!

"אל תבכי ילדתי זה עוד לא נגמר,הקו האדום יהיה שם גם מחר. אחד קדימה שתיים לאחור,ב29 זה יחזור" לחשתי.
"מה??" שאל ג'ק עדיין אדום.
"שום דבר רק משהוא שאימי הייתה אומרת מידי פעם".
"היי" קול בקעה מקצה המסדרון.
"או יופי מה הוא רוצה עכשיו??" מילמל ג'ק בכעס.
"בטח לנסות לנשק אותי שוב" נאנחתי.
"לא הוא לא אני לא ייתן לו".
"ג'ק אני יכולה להסתדר בעצמי".
"היי ליליאן היתגעגתי אלייך" קולו היה קרוב יותר.
"תעזוב אותה!" נעמד מולו ג'ק.
"ג'ק תשאיר אותנו לבד,אני לא רוצה שתיראה כמה מכאיבה אני יכולה להיות" אמרתי.
"אבל….." הוא ניסה לומר.
"ג'ק בבקשה" לחשתי.
"בסדר" אמר ויצא לחצר.
"אז…..".
"עוד מילה איתן,אני נשבעת שאתה תגמור בבית החולים".
"או את חמודה גם כשאת כועסת".
"איתן… מה אתה רוצה ממני,נמאס כבר מהמשחקים שלך" סיננתי דרך שיניי.
"נשיקה" אמר וחייך חיוך ערמומי.
"אתה יכול לרצות".
"אז…. את לא תיבהלי עם אני יעשה,את זה" אמר ותפס את פני.
"ג'ק,אתה יכול לבוא רגע" צעקתי.
"כן" שמעתי אותו מתחיל לרוץ.

"ליליאן".
"מה??".
"ליליאן".
"מה אתה רוצה ממני" לחשתי מבואתת.
"ליליאן".
"מ-מ-מספיק ב-ב-בקשה" גימגמתי.
"ליליאן קומי,קומי ליליאן" קול נשמה מרחוק.
"אה??".
"ליליאן את בסדר,למה את מזיעה".
"שר??".
"ליליאן קומי כבר" אמר הקול בחוזקה,פקחתי את עייני וגיליתי שאני רועדת.
"ליל את בסדר?" שאלה שר.
"היא בסדר,היא פשוא בהלם" אמרה מלאני ונגעה בפני.
"אולי היא צריכה לראות רופה??".
"לא אני בסדר אני חושבת,עוד כמה זמן מתחיל בית הספר??" שאלתי.
"עוד חצי שעה,קדימה את צריכה להיתרגן" אמרה מרי הוצאה את הבנות וסגרה את הדלת.
קמתי מהמיטה וגיששתי את דרכי לארון,פתחתי אותו והוצאתי את התילבושת האחידה (חצאית קצרה סגולה,חולצת צווארון אפורה ועניבה סגולה בצבע החצאית,אנחנו יכולים כל נעליים כל עוד הן שחורות)
לקחתי את התיק וירדתי למטה.
"היי ליליאן" היתעלמתי.
"למה את לא מדברת איתי?" שאל.
"היי שר מה קורה?" פניתי אל שר שישבה במטבח.
"ליליאן מה קורה?".
"אז שר מה לומדים היום?" שאלתי והלכתי לכוון המקרר,איתן תפס אותי ביד.
"ליליאן למה את לא מדברת איתי,מה עשיתי".
"אני רוצה לאכול,זוז".
"אוי לא אנחנו נאחר" צעקה שר והקפיצה אותי,תפסתי משקה אנרגיה ואת התיק ורצתי אחרייה משאירה את איתן שמנסה להבין מה קורה.