לחישות אפלות פרק ה':החידה המיסתורית

סגרתי את הדלת ונישכבתי על המיטה "אוף החיים שלי לא מסיפק גרועים גם ככה ועכשיו מגיע שחצן לבית, למה אוהבים לעצבן אותי" חשבתי והלכתי למקלחת "ליליאן".
"לא מה אתה רוצה ממני ,מספיק בבקשה" לחשתי עייפה ומעוצבנת.
"ליליאן 'תיק תק הזמן עובר, בחצות זה יגמר. הקו האדום הוא המפתח, במקומך הייתי קם ובורח. אבל את לא יכולה לעזוב ,מימוש היעוד שלך קרוב' ".
"מה זה אומר ,למה אתה מתכוון?"לחשתי מבואתת ונעזרתי בשידה כדי לא ליפול, נשמתי עמוק וחזרתי לחדר.

איפה הפלאפון שלי?? אוף הוא למטה.
יצאתי מהחדר למבוא ואז. אני רואה אותו ,עומד לו שם ומחייך מאוזן לאוזן.
"היי אמרו לי שזה החדר שלך" אמר.
"היי" עניתי באדישות.
"אז……" התחיל לומר אך הפסקתי אותו.
"איתן ,תעזוב אותי בשקט" נאנחתי.
"טוב" אמר והתחיל ללכת.
"לאאא, חכה רגע" צעקתי ,הוא היסתובב חזרה והיתקרב אלי.
"כן?" .
"יש לי שאלה" אמרתי נבוכה והשפלתי את מבטי.
"כולי אוזן".
"אוקי האם, האם נפגשנו בעבר??".
"אה ,זאת הדרך שלך להתחיל עם בנים" אמר וחיוכו היתרחב.
"מה??, לא איוו שאני יתחיל עם… ,איזה מוח מעוות" צעקתי.
"אל תיכעסי, אין לי בעיה שכל הבנות שמתחילות איתי היו יפיפיות כמוך" צחק.
"מי מתחיל איתך ותזוז, אני צריחה ללכת" אמרתי בכעס.
"טוב" אמר וזז מהדרך ,התחלתי לעבור אך בשלב מסויים הוא תפס את ידי סובב אותי ,הצמיד אותי אליו
וסגר את ידיו על מותני כסורגים.
"תעזוב אותי איתן" צעקתי ודחפתי אותו.
"לא עד שתודי שאת מחבבת אותי" צחק.
"מי יכול לחבב קרציה כמוך, תעזוב אותי" צעקתי שוב.
"תודי קודם".
"לא, אין סיכוי" סיננתי בן שיני.
"אז אני לא עוזב ועם כבר אנחנו במצב הזה, בואי ננסה להכיר אחד את השני יותר טוב" אמר וחייך.
"די הנה, אני מחבבת אותך" אמרתי ושילבתי את אצבעותי מאחורי גבי.
"עכשיו בלי האצבעות".
"מה איך….?".
"מה אתם עושים שם?" שאלה שר מהקומה למטה וחיוך ענקי על פניה.
"שר הוא לא עוזב אותי ,תגידי לו שיעזוב אותי" היתחננתי.
"היתקוונו להיתנשק, אבל את….." אמר איתן.
"אתה מה, אנחנו…..מה?".

"אני צריך ללכת ,אבל אל תידאגי נגיע לאותו מצב בקרוב ,אוהב אותך" אמר ועלה במדרגות.
"אני לא" צעקתי וירדתי לסלון לחפש אחר הפלאפון האבוד שלי .
"איתן מחבב אותך".
"טוב שר, זה לא הדדי אני לא סובלת את הבן אדם חתיכת……".
"ואאו, אף פעם לא שמעתי אותך ככה ,מה קרה ליל?" שאל ג'ק כשהגעתי לסלון.
"איבדתי את הפלאפון שלי ,והילד החדש מעצבן אותי הקרציה הזה" צעקתי.
"מה הוא עשה" נעשה ג'ק לרציני פתאום.
"הכריח אותי לומר שאני מחבבת אותו" נאנחתי.
"הוא מה??,הוא מה?"
"ג'ק אתה בסדר" שאלתי, כי פרצופו נעשה אדום.
אדום,אדום.
מה זה הקו הזה?, עוד כמה זמן נשאר?, מה יקרה לי?, והיעוד שלי מהוא?. היתרוצצו המחשבות
בראשי היתישבתי על הספה וקברתי את ראשי בן רגלי,מה הטעם להמשיך כל צעד קדימה שתיים אחורה.
אחד קדימה ,שתיים אחורה…. קדימה.. אחורה,
אני לא מ-מ-מאמינה איך זה יכול להיות??!!!.