לחישות אפלות פרק ד': הילד החדש

"איך אתם חושבים שהוא יראה ,אני מקווה שהוא חמוד, שיהיה לפחות ילד אחד שנראה טוב בבית הזה" אמרה מלאני, וסומק קליל עלה על פניה.
"היי למה את מתכוונת בזה" שאל ג'ק בפרצוף חמוץ.
"לא משהו אישי כמובן" היא אמרה.
"אני חושב שזה סתם מעצבן, אין לי כח להיתחבר לסנוב" אמר ביל בזעם.
"איך אתה יודע שהוא סנוב?" שאל שר.
"כי כל הסנובים הם מבניין 3" ענה לה ביל, וכמובן שהוא צדק.
הילדים בבניין 1:מחונננים, בניין 2: עשירות, בניין 3:עשירים,הייתה אצלהם הפרדה בין בנים לבנות
בניין 4:ספורטים, בניין 5:מעודדות (כי כמובן שבכל בית ספר, חייב להיות מועדדות איזה יופי)
בניין 6: מקורבים לאנשים מפורסמים ,בניין 7: בניין למשלכות מחו"ל בניין 8: האנשים הכי מדהימים שתמצאו בכל החיים שלכם, בניין 9: דתיים שמרנים ביניין 10:ילדים נכים, בניין 11: צוות ההנהלה,
בניין 12: ילדים מארצות זרות שלא מבינים אנגלית, בניין 13: בניין בידוד שאתה נשלך אליו עם עשתה משהוא רע.

"אתה לא יכול לשפוט אותו כי הוא בא מבניין מסויים" כעסה מלאני וקולה הגבוע הקפיץ ,והחזיר אותי למציאות.
"ואולי נעזוב את זה עם הוא שוויצר או לא ,ונגלה את זה מחר?" שאלתי.
"את צודקת" ענה לי ג'ק.
"ג'ק,למה בזמן האחרון את מסכים עם כל מה שליליאן אומרת?" שאלה בחשד שר.
"לא אני לא" אמר בכעס.
"כן אתה כן" ענתה לו חזרה.
"אוף אולי מספיק, אתם חופרים ואני אומרת את זה, החופרת הראשית הלכתי לחדר".
"את לא נשארת לקינוח??" שאלה אותי מלאני.
"לא תודה מל" אמרתי בניפנוף ידי והלכתי לחדרי.
"ליליאן".
"תפסיק בבקשה תעזוב אותי" אמרתי ונישכבתי על מיטתי.
"ליליאן".
"מספיק די אין לי כח, אני רק רוצה שתעזוב אותי" לחשתי ודמעה קטנה ירדה מעייני.
"ועם אני לא רוצה לעזוב אותך, מה אז??" לא היתה לי תשובה לשאלתו נשמתי בכבדות והלכתי לחדר
הרחצה הפרטי שלי ,הורדתי את בגדי ניכנסתי אל מיתחת לזרם החם של המים. חשבתי על כל היום המטורף שעברתי וחפפתי את שערי הג'ינג'י והארוך ,וכשגמרתי עטפתי אותו במגבת ויצאתי לחדרי.
נעמדתי על מול הארון שלי ,ארבע דלתות לבנות וגדולות פתחתי אותי והוצאתי את פיז'מת הסנופי שלי
הבנויה ממכנסון קצר וגופיה בצבע תכלת ,סירקתי את שערי והחזרתי את המגבת למקלחת פיהקתי פיהוק גדול, כיביתי את האור ועצמתי את עייני.

"ליליאן" נשמאה לחישה אבל… הלחישה הזאת ,שונה מהאחרות היא יותר נשית.
"מי שם" שאלתי, אך הרגשתי שאיני צריכה לפחד.
"ליליאן אין לי הרבה זמן" אמרה רוח בשימלה כחולה, שיפשפתי את עייני כדי לראות שאיני מדמיינת את זה.
"ליליאן את בסכנה גדולה".
"ממה" שאלתי.
"היזהרי אל תחצי את הקו האדום אסור לך".
"מה" שאלתי וחשתי את עצמי מטומטמת.
"להיתראות נדבר בקרוב" אמרה ונעלמה ,היתוררתי במיטטתי מוכת הלכם וזיעה.

השעה היתה שש וחצי ליפנות בוקר, הלכתי להיתקלח כי הסרחתי מהזיעה ונישארתי שם זמן רב כי כשיצאתי השעה היתה שבע ורבע. לאחר שציחצחתי שיניים וסירקתי את שערי לבשתי שימלת משי שחורה וירדתי בדילוגים למטבח, לא כל כך ידעתי למה אני מאושרת אבל לא היתה לי באיה עם זה.
"בוקר טוב ליל,למה את כל כך מאושרת הבוקר?" שאלה אותי שר.
"מה לאדם אסור להיות מאושר?" ענה לה ג'ק.
"מותר רק שאלתי" ענתה לו חזרה.
"אני רעבה" אמרתי לקחתי קערית ושפחתי לתוכה קורנפלקס ושוקו, והתחלתי לאכול.
"מתי הילד החדש מגיע?" שאלתי בין הנגישות.
"מרי הלכה להביא אותו לכאן ,הם היו פה עוד חמש דקות" אמרה לי שר.
"טוב אז בואו ננצל את החמש דקות האלה הכי טוב שאפשר" אמר ביל כשירד במדרגות, לבוש בפיז'מה
ופיהק פיהוק גדול.
"למה אתה כבר שונאה אותו ,מה הוא עשה לך?" כעסה שר.
"הוא לא עשה לי שום דבר זה, פשוט אני מפחד שהוא יסכסך בין כולנו" הוא אמר והיתישב בשולחן.
"בוקר טוב כולם" אמרה מלאני ירדה במדרגות ,וזימזמה לעצמה שיר.
"בוקר טוב גם לך מל ,אבל למה את כל כך מאושרת?" שאל ביל.
"כי אני רוצה להכיר את הילד החדש" אמרה וחייכה ,למלאני יש שיער שחור מתולמל ומושלם ,עיינים ירוקות אבל היא קצת יותר מלאה ממני ומשר. שר גבוהה מאוד ורזה יש לה שעיר זהוב שמגיעה לה אז לשחמות ,ועיינים אפורות. ולי טוב לי יש שיער ג'ינג'י ,ועיינים בצבע טורקיז.

"היי ילדים הגנו בבקשה תיפתחו את הדלת" קולה של מרי בקאה מאחורי הדלת.
"רק רגע" אמרתי וקפצתי מכיסה לכיוון הדלת לפתוח אותה ,מרי ניכנסה פנימה עם מזוודה גדולה וחומה
בידה.
"למה הוא נתן לך לקחת הכל הסנוב הזה" כעס ביל.
"הוא לא זה רק הדברים האישים שלו, זה אפילו לא הבגדים שלו" אמרה לו מרי.
"ברור הוא סנוב, איך שכחנו" כעס ג'ק גם הוא.
"כנס איתן כנס נו" דחקה מרי בילד החדש.
ברגע שהוא ניכנס ליבי דפק בחוזקה, ומחשבתי הראשונה הייתה 'וואו הוא נראה טוב',
הוא הוא…… הוא מוכר ל מאיזה מקום, למה אני לא זוכרת אותו?.
"שלום לכולם,נעים לי מאוד ליפגוש את כולכם, שמי הוא איתן" אמר כאשר החזיק שתי מיזוודות
כמו הראשונה.
"העונג כולו שלך" אמר ביל וחייך חיוך קונדסי.
"ביל" נזפה בוא מרי.
"בסדר, בסדר נעים מאוד לפגוש אותך גם" הוא מילמל.
"נעים לי מאוד ליפגוש אותך איתן, אני מלאני אבל אתה יכול לקרוא לי מל" אמרה, והושיתה את ידה כדי ללחוץ את ידו.

"נעים מאוד לפגוש אותך מל" אמר ונישק את ידה, והיא הסמיקה כמו עגבניה.
"אני הולכת לחדרי" אמרתי והיסתובבתי.
"ומי זאת הנערה היפה, והמעוצבנת הזאת?" שאל.
"מישהי שאתה לא מכיר" אמרתי ועליתי למדרגה הראשונה.
"מישהי שאני עדיין לא מכיר ,אבל יכיר בהמשך" הוא אמר ,והרגשתי שהוא מחייך מאחורי גבי.
"בטח מה שתגיד".
"ומה שמך נערתי היפה?" שאל.
"אוח תפסיק כבר לדבר ככה, זה מחרפן" אמרתי בכעס.
"זה לא עונה על השאלה שלי" אמר וחיוכו גדל.
"ביי".
"חכי לא ענית לי" הוא אמר.
"ליליאן עוזר לך??".
"את יודעת ,למלכת היופי ליפני שנה קראו ליליאן ,זה שם של בנות יפות".
"אוקי ו…" אמרתי.
"מספיק נמאס שאתם רבים ,אני שר זה ג'ק,ביל,מל ואת ליל כבר הכרתה" אמרה שר.
"ביי" אמרתי ועליתי לחדרי.