להקפיא את הזמן/הגברת יודעת-כל

"את שמש הערב ביום הזה אף אחד לא יוכל לעצור, מלבדך." היא אמרה לו באגביות והניחה את ספל התה מידה.
הם ישבו בבית הקפה הפינתי, ואיש לא זיהה אותה, למזלם. הוא חש את נשימתו מתחדדת באחת למשמע דבריה.
כולם קרואים לה "גברת יודעת-כל", פשוט כי איש לא יודע מה שמה האמיתי. היא כמו מגדת עתידות, אך אין לה שימוש במטפחת או בכדור בדולח, וגם לא בחפץ או בדבר מה שקשור לאדם עצמו. רק דבר אחד קטן היא צריכה.
שם.
ברגע שהאדם נותן לה את שמו, זה כמו עולם אחר לגמרי בשבילה, זה כמו דלת ליקום המקביל לשלנו. היא רואה הכל עלייך. את סודותייך, את שקרייך, את הדברים הכי נשכחים שלך, עד לפרטי פרטים. אפילו את אהבתך הראשונה.
אם אומרים שעיניים הן חלון לנפשו של האדם, אז שמו זו דלת כמוסה לכל המידע עליו.
הוא לא מצליח להתאפק ושואל, "ואיך את יודעת?" היא מחייכת בסיפוק. "אני יודעת," היא פשוט אומרת.
"זה לא מעייף בשבילך," הוא אומר פתאום, משנה נושא. "להסתיר את עצמך מכולם כל הזמן, להיפתח רק בפני אלה שאת רוצה ויודעת שהם זקוקים לעזרתך?" הוא בולם את עצמו ומכסה את פיו במהירות. "סלחי לי, זה היה חצוף מצידי…"
"הו, זה כלל לא בעיה, אחרי הכל, זו לא הפעם הראשונה שאני נשאלת זאת." היא מביטה בו, בגבר היושב מולה. הוא ניסה להישאר רגוע וטבעי במשך כל השיחה, אך היא הצליחה לראות שהוא מנסה להחביא ממנה את יכולותיו.
"עליי לומר לך דבר מה, אנריק, וזה חשוב מאוד שתזכור. יבוא יום שבו אבוא ואספר לך את כל סיפורי, כך שכדאי שתקשיב לי היטב באותו יום. אתה תדע שהיום הזה הגיע כשאני אבקש ממך משהו, משהו משונה.
יבוא יום שבו אני אבקש ממך להקפיא את הזמן בשבילי."