להציל את לידיה – פרולוג

לילה אפל שרר בעיירה רומלזה. רוז הקטנה, בת הארבע, ולידיה, אחותה בת השנתיים ישבו חבוקות אל מול האח הבוערת. בחוץ השתוללה סופת רעמים. רוז ליטפה את שערה הבהיר של אחותה וזמזמה בכדי להרגע ולהרגיע את אחותה הרועדת. דודתן כיסתה אותן בשמיכה קטנה ומשובצת ואז חזרה להתיישב בכורסא שלידן. היא פקרה את ידיה בחרדה. רוז הקטנה התנחמה בחומה של השמיכה. לפתע נשמעו דפיקות על דלת העץ החומה. דודתה של רוז הרימה את מבטה. נשמעו דפיקות נוספות, והדודה קמה ממושבה ופתחה את הדלת. רוז ראתה את השכנה שלהם נכנסת לבית וכורכת את זרועותיה סביב דודתה כשהיא ממררת בבכי. היא לא הבינה מה קורה ורק המשיכה להביט במחזה. לבסוף השכנה הלכה ודודתה של רוז ירדה על ברכיה ועטפה אותה בחיבוק, עיניה אדומות.
"ילדות מסכנות שלי.. אני כל כך מצטערת". היא לחשה. "כל כך כל כך מצטערת."