להלה-לנד, פרק שני-מסתבר שאיש הציפור הוא לא הבעיה היחידה שלי.
אוקיי…המשך לסיפור(:
תהנו!
פרק שני/מסתבר שאיש הציפור הוא לא הבעיה היחידה שלי.
כן, אתם צודקים. מה שראיתי הרגע היה הזוי לחלוטין. אבל הנחתי שאני לא מדמיין כשאיש-ראש-הנשר קפץ אליי בלי שום מצנח או כנפיים מגובה של אולי חצי מבניין האימפייר סטייט ככה סתם. עלתה לי מחשבה מהירה של לברוח. המחשבה היחידה במוחי, והיא פעלה מיד. ברחתי. אבל בצורה קצת לא שיגרתית. לא היה מעבר חצייה בסביבה, והייתי ממש קרוב לבית שלי, והכביש רץ לנגד עייני, ועשיתי את אחד ההחלטות הכי מטופשות בחיי-קפצתי אל הכביש. וווום! מונית צהובה עם שלט של 'טקסי' כמעט דרסה אותי ולבסוף נעצרה בבלמים נוקשים. מיד התנגשו בה מאחור. ראיתי שאיש הציפור הזה נחת בשלום, במקום שהיה אמור להיות ממש ליידי. ואז הגיעה הפעולה השנייה הכי מטופשת שעשיתי בחיים שלי, קפצתי על המונית. איש הציפור לא הבחין בי לכמה שניות, ומיד קפצתי אל המכונית הבאה שהתנגשה חזיתית במונית. מכונית מרצדס, שחורה. אני לא האמנתי שעשיתי את כול זה רק מללכת להביא לאמא מלח.
הייתי במרכז כביש, קופץ על מכוניות כשאיש ציפור דורס מבחין בי ולא סוף כול סוף ומתחיל לרדוף אחריי.
נוצרה ממש שורה של מכוניות שהתנגשו במונית ואחריה, וממש התחלתי לקפוץ בה. שלטי ניאון זוהרים בכול כיוון, אווירה של פעילות ומלא אנשים מסתובבים ברחוב. קפצתי מהמכוניות. גם איש הציפור בניתור אחד ענק עם רגליו האנושיות הגיע למונית בקפיצה מעלייה. הוא התחיל לקפוץ ממכוניות כמוני במרדף אחריי. נשארו רק שני מכוניות שהתנגשו במכוניות שלפניהם מולי. כול שאר המכוניות סטו מיד מהדרך לשני הכיוונים השונים של הכביש והמשיכו קדימה בשני המסלולים השונים. איש הציפור התחיל להתקדם לעברי בעודו מקפץ עוד יותר גבוה מבין המכוניות ומעיף מכוניות לשני הצדדים בתזוזות ידיים. יש לו כוחות אוויר, עלתה בי מחשבה מהירה, ואין לי מושג איך המשיך להדוף אותו. ואז עלה הרעיון השלישי מבין רשימת הדברים הכי מטופשים שעשיתי בחיי, קפצתי על מונית נוספת דומה לראשונה שעצרה לי את הבלמים בהתחלה מהכיוון הימיני אליי משני הכיוונים בכביש. לתאר לכם את ההרגשה? זוועה. המונית לא הבחינה בי, אבל בהחלט עדיין טסה על הכביש, ואני על הגג שלה, מיד מתיישב עלייה כדי לא ליפול. היא מחליקה מאוד, וכול פנייה ממש מפחידה בה. איש הציפור נראה מאחורי, תוהה לאן נעלמתי.
מיד נפנה הכביש אל כיוון הסופר שהייתי צריך להגיע אליו. בשנייה האחרונה קפצתי מהגג של המונית אל דלת הסופר ובחבטה ששרטה לי את היד השמאלית בדם הגעתי לדלתות הסופר. ורק אז שמתי לב שאיש הציפור כול הזמן הזה עקב אחריי, והיה ליד דלתות הסופר לידי, ממש מעליי. הוא עזר לי לקום. השאלה הראשונה שלי מיד צצה ממוחי משום מקום..שאלה די טיפוסית, האמת.
"אתה קיים בכלל?"
"כן." אמר אליי איש הציפור. "בוא, ילד. יש הרבה דברים שאני צריך להסביר לך, אני לא יפגע בך, אני מבטיח."
***
איש-ראש הנשר טפח על ידיי השמאלית עם ידו האנושית ויידי נרפאה לגמריי בתוך עצמה. הסתכלתי על ידיי בהלם, בוהה בידיי מתקנת את עצמה ומחזירה לעצמה את הדם.
"זה היה מאוד אמיץ מצדך, ילד." אמר אליי איש-ראש הנשר. "להתחמק ממני, הכוונה."
"מי אתה?" שאלתי במהירות.
"אני הוא פו." אמר אליי איש-ראש הנשר. "אל האוויר הלהלה-לנדי."
"אל האוויר הלהלה-לנדי?" אמרתי בבילבול. "אני לא מבין.."
"אני בטוח שאתה לא מבין." אמר אליי איש-ראש הנשר, ככול הנראה, פו. "בוא ואסביר לך הכול. בחיי, אני לא מאמין שמצאתי מישהו כמוך במרדף אחר גמל-הרס."
"גמל-הרס?" שאלתי.
"בוא, ילד." אמר אליי פו. "אני אסביר לך הכול, ואז אקח אותך ל-להלה לנד. אך בנתיים אנחנו זקוקים למקום ישיבה. מה דעתך על ראש בניין האימפייר-סטייט?"
רציתי לשאול הרבה מאוד שאלות, וגם לא להסכים בתוקף להצעה הזו, אבל לפני שפתחתי את הפה שלי כדי להגיב הוא תפס בי בשתי זרעותיו, והתחלנו להמריא מעלה מעלה, הישר לראש בניין האימפייר סטייט. הרגשתי את האוויר מתחתי. הרגשתי את הגובה. ראיתי את הכול בתדהמה..טוב, לא כול יום עולים לבניין בגובה 300 מטר בערך במרכז ניו-יורק. ראיתי את המשטרה מלמטה, עובדת קשה ומפנה מכוניות…נאנחתי. הגענו.
***
פו הקליק בידיו וכיפת אוויר בצבע כסוף התחילה להיווצר מעל ראש בניין האימפייר סטייט, שמנעה מאיתנו ככול היותר ליפול מטה. היינו באזור על גובה ורוחב שלא יותר משני מטרים. הריצפה הייתה עשויה ממתכת, ופשוט התיישבתי והנחתי את ראשי בהיסוס על כיפת האוויר. היא חסמה ממני ליפול, ולהפך ממה שחשבתי, היא לא הייתה חלשה. הייתה לי הרגשה של להשעין את ראשי לקיר בטון. האל התיישב והקליק שוב בשני ידיו כמו אידיוט, ומיד מפת פיקניק עם קוביות בצבעים אדום ולבן, והמון המבורגרים, ציזבורגרים והמון צי'פס ורטבים מיוחדים התמקמו משום מקום על השטיח. די התפלאתי. כנראה שפו ראה אותי מתפלא, מפני שחייך חיוך רחב. היה נראה מוזר לראות ראש-נשר מחייך חיוך עם מקור. הרגשה מאוד משונה.
"תתכבד." אמר לי פו, ולקח ציזבורגרו הכניס אותולמקור שלו בהנאה.
"חשבתי שנשרים לא אוהבים אוכל אנושי." אמרתי ולקחתי גם אני ציזבורגר, ולא כמהו שאכל אותו בביס אחד, הרמתי גם רוטב ברביקיו מעושן והתחלתי למרוח אותו על הציזבורגר שלי.
"נאא, אני מת עליו." אמר פו בהתלהבות, לוקח עוד ציזבורגר ומכניס אותו למקור העבה שלו בביס אחד. נגסתי בציזבורגר, ממש טעים.
"אז, מה שרציתי לומר." אמר אליי פו. "זה שקודם כול, אני אל. נעים להכיר אותך, מה השם שלך?"
"אנדרו." אמרתי, בעודי אוכל את הציזבורגר.
"טוב, אז ככה." אמר אליי האל. "העולם רץ היום, כמו שאתה יודע. אין מי שיכול להשגיח עליו, לכן אלוהים, אל הבריאה, יצר עולם מקביל, הנקרא להלה-לנד. זהו עולם שבו יש המון יצורים עם גוף אנושי, כמו שלך, וכול מיני סימנים לחיות או לצמחיםבחלק מגופם. בקיצור, הם שומרים על העולם, תקין. לאחרונה קצת הסתבכנו, אבל אנחנו עדיין נשארים על המשמר. כמו שראית בעצמך, הרגע טיפלתי בגמל-הרס. תחשוב מה היה קורה אילולה גמל ההרס הזה היה מתחיל להרוס את הבניין הזה. עוד היו אומרים שזו ככול הנראה דליפת מים. מזל שעצרתי את זה בזמן. בעיקרון, רק חלק מבני האדם יכולים רק לראות אותנו. ובזה הם יכולים להיות חלק מאיתנו, ואחדים מאיתנו, או יותר נכון, רובנו, פשוט נולדים שם. זה עולם לא רחוק מזה, ומזל שמצאתי אותך. אחרת, לא היית מודע למה שבאמת קורה כאן. אנחנו מנסים להכניס את העול לתודאה, אבל לא מצליחים עדיין."
משום מה, הייתה לי הרגשה מאוד מוזרה שהוא צודק. איך הגעתי לראש בניין האימפייר סטייט, דרך דמיון? לא..ואיך שגמל המים התנפץ עליי והרטיב את כולי. ולאיש הזה מולי יש גם ראש של נשר..
"אני מאמין לך." אמרתי. הוא נראה בממבט של פליאה מוחלטת.
"כן, אני מאמין לך." אמרתי. "אבל איך מגיעים כול היצורים הללו? כמו גמל ההרס?"
"כמו שאתה יודע," אמר אליי האל. "יש גם יצורים מרושעים בעולם שנבראו ביחד עם בני האדם. ולכן אלוהים בנה את העולם הנפרד הזה. טוב, אז שנלך ל-להלה לנד?"
"תן לי רק לאכול קצת, אני גווע ברעב." אמרתי, והרמתי עוד ציזבורגר ואת אותו הרוטב הברביקיו המעושן. האל צחק, וכאן התחילה כול ההרפתקה שלי.
—
חח…מה אתם אומרים? XD
עכשיו זה לא קצר מדי, לפחות(:
תגובות (0)