להלהלה… התחלה של שכתוב :X

זה היה יום מושלם- מזג אויר נעים, לא חם מדי ולא קר מדי, לא היו עננים בשמיים והם היו כחולים מתמיד. ג'ין ו-וואנה לא היו יכולים לבקש יום יותר מושלם בשביל לערוך בו את החתונה שלהם. כל האולם היה גדוש בכל אנשי הממלכה, בין החשובים ביותר עד לפשוטי העם, וכולם התרגשו וחיכו בקוצר רוח לתחילת החתונה המלכותית השנייה של אחד מבני המלך הנוכחי, וציפו לאחד מהאירועים הגדולים ביותר שיש.
מרוב ההתרגשות של הסובבים אותו, ג'ין כבר הספיק לשכוח שהוא זה שצריך להתרגש יותר מכולם. קאלין, אחיו הגדול, נכנס לחדר בשביל לבדוק מה מצבו. הרי בכל זאת הוא היה באותו מקום לפני כמה שנים, והוא עדיין זוכר את ההרגשה הנוראית אך הנפלאה שהוא הרגיש אז.
" איך הולך?" הוא שאל.
" אני לא בטוח." ענה ג'ין בעודו ממשיך לגלף מקל עץ באקראיות. זה היה התחביב העיקרי שלו, בכל פעם שהיה לו זמן פנוי והוא רצה לחשוב הוא מצא את עצמו עושה את זה.
קאלין חטף את מקל העץ מידו של ג'ין. "היי!" השיב אחיו ברוגז.
" תפסיק עם זה, אתה מלכלך את הבגדים שלך."
" למה אכפת לך מהבגדים שלי?"
" אכפת לי שתיראה טוב מתחת לחופה." קאלין ניגש אליו וניקה את המכנסיים שלו מחתיכות העץ שנפלו עליהם.
" מספיק, אמא." ענה בצחוק. קאלין גיחך.
" טוב, מישהו צריך לעשות את העבודה שלה." אווירת הצחוק התחלפה במהירות לאווירה כבדה ומדוכדכת, שמאוד לא התאימה ליום הזה.
" אפשר לומר לך משהו?" שאל ג'ין במעט היסוס.
" מה?" שאל קאלין.
" יצא לי לחשוב על זה לפני כמה ימים, ואני המשכתי לחשוב על זה יותר ככל שהיום הזה התקרב." אמר. " עברה בי המחשבה, מה היה קורה אם ברון היה כאן? ביום הזה?"
קאלין צחק בשקט כשעברה בראשו המחשבה על כך. " זה היה יכול להיות מעניין."
" כן." הסכים איתו ג'ין.