להיות איריש-5

כנראה שהתמוטטתי בו במקום, כי מצאתי את עצמי שרועה באמצע אותו מעגל האבן, אותה הבעיה, ואותם הזיכרונות שעולים וצפים, עם זיכרונות עבר, או אם זיכרונות הווה ועבר קרוב, למשל מה שקרה עם ג'ק. התחלתי לעבור על הפרטים:
קוראים לי אנה, אני בת 12, החבר הכי טוב שלי הוא ג'ק, הוא חטף אותי בפסטיגל של סן פטריק'ס דיי, הגענו אל סבא סנילי, שדיבר עם ג'ק בשפה יפה, שירתית אבל מובנת כמו חציל וקורות חייו, הרדימו אותי, מצאתי את עצמי בתוך זירה של הירוגליפים קלטיים, ג'ק כמעט נישק אותי, הוא רץ מישם ללא עקבות, ואני התמוטטתי, קיבלתי זעזוע מוח, ועכשיו זיכרונות לא הגיונים לעקרונות שהיו לי מגיל 10, משם אני זוכרת את עצמי, צפים ללא הפסקה. עם זה שמחקי כדור, ואם זה דיבור בסקייפ עם חברה טובה שלי, ואחי יוגב מקפץ עירום מול עייניה, ושתינו צוחקות. חייבת לציין שיוגב הוא אחי הקטן, לא הגדול, אחרת החברה שלי, שהשם שלה מתחיל באות ע', ואני עדיין לא נזכרת בו, הייתה מכבה את הסקייפ על הרגע הראשון. וככה הייתי מאבדת חברים. תודה יוגב, מכול הלב.
קמתי, משפשפת את ראשי הכואב, שוב הסתכלתי על עמודים האלו, שרק גרמו לי לחשוב: "מעולם לא השתינו עלייכם כלבים?" אבל הרגשתי שזו לא המחשבה של אנה, אלא של מישהו אחר שרוצה לצאת החוצה ממני, לא איפשרתי לו ודחקתי אותו הכי למטה שיוכלתי, לקצה הרגלים, שישאב אל תוך מעגל האבן.
וזה קרה כנראה, כי המעגל התחיל להיסתובב באיטיות, אבל אז הגביר את הקצב, ועוד, ועועד, ועוד, ועוד… כך שלא יכולתי לראות כלום חוץ מאת הקיבה הריקה שלי יוצאת החוצה. לא היה לי במה להאחז, אז התרסקתי על ריצפה כנראה.
ולא קמתי.
לא הצלחתי לקום.
זעקתי לעזרה.
אבל כלום לא קרה.
עצמתי את העיינים כדאי שאם ימצאו אותי אולי יחשבו שאני מתה.
אבל שמעתי בראשי את קולו של ג'ק: " אני אוהב אותך" ואז באמת שמעתי את קולו של ג'ק
"אנה?, את בסדר?"