להיות איריש-2
בפרק הקודם: החג האירי סן-פטריק'ס דיי, נחגג בשמחה בכיכר עירם של אנה וג'ק, ג'ק, שהיה לא מזמן חולה אנוש, חוטף את אנה, שניהם צונחים ל…
* * *
צנחנו מטה, ונפלנו, והתהפכתי באוויר, ג'ק נישאר רציני, אוחז במפרק ידי בחוזקה, כך שעיוות כאב חלף על פניי ביעף, והדם המצבר ביד, כבר התחיל ממש להציק."תעזוב אותי כבר, בבקשה" סיננתי, אבל שמץ של תחנונים חמק לקולי, וג'ק הזה, הדבר הראשון שהוא עשה זה לצחוק. חשקתי שיניים. צחוקו המתגלגל התחיל לעצבן אחרי כמה דקות. לפחות באותו הזמן הוא אחז בבטנו, ולא בידי, כבר הקלה. כשחזר למצבו הרגיל, זה אחרי כמה דקותו טובות, עדיין היינו במצב של-*נפילה* בדיוק כשניסה לתפוס בידי, חמקתי, ושנינו נפלנו על כורסה ורודה.
גבר זקן למדי עמד מול מסך ועליו תמונת העולם, נקודות אדומות ריצדו על המסך, משתנות כול הזמן. ג'ק השתעל:
"אהמאהמ… אדוני?" שאל, לאחר שהזקן לא הגיב. כנראה שהוא היה חרש, כי עד שג'ק לא בא וכיבה את המסך מרוב עצבנות, (לידיעתכם, לראות את ג'ק מתעצבן, זה בידור, כמעט נחנקתי על הספה, אז ככה. בהתחלה הוא מאדים קצת, אחר כך גם שיערו, אחר הוא מתחיל לנהום, לאחר מכן הוא קם ורוקע ברגליו, ואז הוא מתחיל לעשות הכול שישימו לב אליו. בפעם הראשונה שראיתי את זה, התפקעתי מצחוק על הספה ורודה, ונהניתי מכול רגע, חבל שבאותה העת לא היו מצלמות רגילות) הסבא הקירח הנמוך, הלבוש בטוקסידו לבן, לא שם לב לקיומינו בחדר. הסבא, נראה מופתע, ואז הוא ראה אותי. קפץ במקומו, מה שגילו לא היה יכול לאפשר לו במצב רגיל, ופנה בפנים כעוסות מקצת אל ג'ק, ג'ק מילמל דבר מה, בשפה לא מובנת, אבל נראה היה שהזקן מרוצה מה-סליחה? שג'ק נתן לו.\
באיזשהו שלב איבדתי עניין בכך ששני המוזרים האלו, דיברו בשפה לא מובנת, שפה שמיועדת לשירה, שפה יפה. התלבטתי בין איטלקית, לצרפתית. אני עצמי אבל ידעתי סך הכול רק אנגלית ו, מאיפה שהו ידעתי גם כן, רוסית ועברית, ממש קצת, את העברית. ואת הרוסית ידעתי במצב סביר. כאילו דיברתי בה בבית. לא שיש לי בית. אני גרה בבית יתומות ל-חולות נפש. ככה הן מתנהגות, בכול אופן.
עברתי להסתכל על החדר, הקירות היו עשויים ממתכת כחלחלה-כסופה, וכריות ורודות שהיו מפוזרות על הריצפה, לא החמיאו למקום, ורק גרמו לי לחשוב, מיהו ג'ק, ומיהו הסבא המוזר הזה. שלימד את ג'ק איטלרפתית (איטלקית וצרפתית יחדיו) החדר היה מלא בהמצאות דמויות לווינים, לפחות עם צלחות כאלו. מכונית, סוג של, בעלת מצלמה בקמה, התקרבה אליי וסרקה אותי באור כחל-חל. הרגשתי הקלה מסויימת פתאום. לאחר שהסריקה נגמרה, חזרתי לספה, מהאוויר הצלול והפרחים והעננים הורודים.
הזקן מילמל דבר מה, אך נראה היה שהוא מאוכזב. רק באותו הרגע שמתי לב שבמקרה יש לידי מראה סגולה וחמודה, בסגנון ישן, עם ידיו, ומראה עגולה בפנים. הסתכלתי על עצמי. לא דבר מיוחד, אלא סך-הכול:
שיער ג'ינג'י מתולתל מקצת, האסוף לקוקו,וקשור בסרט, ירוק כמובן,
שמלה ירקרקה, בסגנון האירי,
אף קטן, פה מחוייך תמיד, לא משנה עם זה תשעה באב, ונמשים, המון נמשים.
הנחתי את המראה חזרה על הכורסה ספה, כבר לא יכולתי להבדיל, ובהבזק של אור המראה נעלמה, זו הייתי כנראה רק אני, כי שמעתי בזמן ההבזק שהמראה אמרה משהו באיטלרפתית…. לא הבנתי, ונרטעתי, לאחור.
הזקן ניגש אליי, עבר באצבעו על פניי, וציקצק בלשונו, הוא עבר לאנגלית סוף-סוף:
"מתוקונת, אוצר קטן, בואי איתי"
הוא לקח מכונה שירתה לכיווני קרן אור ירקרקה-זהובה, ונרדמתי.
והחלום שחלמתי היה מוזר ביותר.
תגובות (2)
תמשיכי, שוש. בעיקרון, התחלת לעבוד על הכתיבה שלך בצורה יותר חזקה וקריאה, הרבה יותר נוח לקרוא עכשיו את מה שאת כותבת. הרבה יותר ברור והרבה יותר טוב. יותר פסקאות. כל הכבוד!
תודה :)