להיות אחרת- פרק 2

היא לקחה את עצמה בידיים ונזכרה במשפט שמולי סיפרה לה פעם. 'ללב לוקח זמן להבין את מה שהראש הבין כבר מזמן' כן, עוד משפט מעצבן על אהבה. ג'ני שנאה דביקיות. אבל הראש שלה הבין תברחי! והלב שלה אמר לה משהו אחר. והיא החליטה ללכת אחרי הלב שלה וחייכה בחזרה משתדלת לנעוץ את מבטה עמוק בתוך עיניו של החיוור, עד כמה שזה היה אפשרי.
היא הצליחה לזהות ניצוץ של התלהבות בעיינים שלו וחייכה לעצמה.
"אה כן, רופרט.. אתה גם חדש נכון?, כן. שם ליד אמה" אמרה אל (המורה למי ששכח..)
רופרט התיישב שולחן מאחורי ג'ני ליד ילדה ג'ינג'ית דיי מפותחת ומנומשת בכל הגוף שחייכה אליה- ג'ני החזירה חיוך.
המורה התחילה לנאום על היסטוריית יוון ורומא אבל ג'ני כבר ידעה הכל אל זה. אמיל כתב גם אל מיתולוגיות והיסטוריה.. אז ג'ני הוציאה דף חלק מהתיק ותחילה לצייר. העיפרון רפרף על הדף והרגיע את ג'ני. היא אהבה מאוד לצייר. אבל היא הרגישה שלא היא מציירת. כאילו היא בובה על חוטים, היד שלה עשתה מה שהיא רוצה.
~~
היא הביטה בציור והבינה שציירה את שושנת הרוחות.
כל השיעור רופרט לא הפסיק להסתכל עליה וכבר ממש נמאס לה מזה.
פתאום היא הרגישה מישהו נוגע בכתף שלה ומיד סובבה את הראש. זה היה דניס. היא כבר הספיקה לשכוח אותו. הוא הצביע על השולחן והיה שם פתק קטן ובכתב מבולגן היה כתוב בו; 'היי, ג'ני קוראים לך אם אני לא טועה. אני דניס. בואי איתי בהפסקה אני יכיר לך את החברים. רוצה?' ג'ני חייכה אליו ואמרה כן אם הראש. לא יזיק לה להכיר את הילדים בכיתה שלה.
נגמר השיעור והצלצול התנגן ברמקולים.
דניס חייך אל ג'ני ומשך אותה אל מחוץ לכיתה והיא לא התנגדה. הוא הוביל אותה לקפיטריה ושם על שולחן גדול מעץ ישבו חבורת נערים, שחקו ושתו קולה. כשהם זיהו את דניס הם נופפו לו לשלום.
הוא הוא הוביל את ג'ני לשולחן והזמין אותה להתיישב.
"תכירי, פרסי, רוי, אמה, ליז, ותומס" הוא הצביע. פרסי היה ילד ג'ינג'י ממומש והוא החזיק לאמה את היד. ג'ני הבינה שהם זוג. וזה היה כל כך חמוד.. זוג ג'ינג'ים. רוי ותומס היו ממש דומים. לשניהם היה שיער שחור ועיניים כחולות. וליז הייתה גבוה ומקלונית עם משקפיים עבים בצבע שחור, שיער בלונדיני אף סולד ועיניים ירוקות עמוקות. "היי..?" ג'ני אמרה
"מה קורה?" שאלו ליז ואמה
"אחמ אחמ כוסית אחמ אחמ" מלמל רוי.
"אוי תסתום!" אמרה ג'ני וצחקה.
"נו" אמר דניס
"מה?" שאלה ג'ני וכולם הסתכלו עליה בציפיה.
*
"את יודעת, חדשים צריכים לספר על עצמם." אמה הסבירה.
ג'ני חייכה.
"אוקי,אני ג'ני. לאמא שלי קוראים מולי ולאבא שלי קוראים ג'וש.. והם אנשי עסקים לא מוצלחים כל כך..-" ליז גיחכה וישרה את המשקפיים על אפה.
"אני קוראת מאז ומתמיד… וזהו נראלי..?" סיימה ג'ני.
"חנונית.. אבל כוסית" רוי מלמל לעצמו וכולם צחקו.
פתאום ג'ני הרגישה כאילו מישהו שפך עליה דלי מים קרים.
"ג'ני הכל בסדר? את פתאום חיוורת נורא.." שאלה ליז.
ג'ני באה לענות אבל הרגישה לא בסדר. היא הרגישה כאילו מישהו נועץ בה מבט ובוחן על תנועה ותנועה שלה. היא הסתובבה במהירות והספיקה לראות את רופרט מסיט מבט ונעלם. והקור חלף.
"כן, הכל בסדר. אני כבר חוזרת.." מלמלה ג'ני ורצה בעקבות רופרט. הוא יצא מהקפטריה והלך לכיוון המדשאה הגדולה והסתתר שם בין כמה שיחים. ג'ני עמדה במרחק קריאה ממנו. הוא הוציא מצפן ישן, או שזה לא מצפן..? הוא מלמל אל המצפן משהו שהיא לא הספיקה לשמוע ומיד התגלו מולו תמונות הולוגרפיות שם נערים מפחידים. כולם עם עיניים קרות כמו שלו. "מצאתי אותו" אמר רופרט. הקול שלו נשמע כמו מסורים חורקים, צרוד גבוה ומפחיד מאוד.
העיינים של הנערים אורו.
"את מי?, את מקור האנרגיה הקסומה?! מי זה???!" הנער האמצעי שאל מתלהב. "כן, זאת בת. עיינים כחולות, שיער אדום-"
ג'ני כבר התחילה להרגיש בחילה.
"בת 12 וחצי" רופרט סיים.
"מי זאת?" שאל שוב הנער האמצעי.
רופרט חייך.
"ג'ני אוואנס"
~~~~~~~
ג'ני איבדה את כל הדם בפנים וברחה משם לפני שהוא יראה אותה.
וכמו כל בני האדם היא החליטה להכחיש. 'זה לא קרה, אני הוזה, אני חולמת. זהו, ממשיכים הלאה. מוחקים את זה מהראש' היא חשבה לעצמה. אבל היא לא יכלה כבר להכחיש.. היא כן הייתה חייבת להרחק מהרופרט הזה.
היא עברה דרך הקפיטריה בריצה ופתאום מישהו משך לה חזק את היד. "לאן את רצה?? הכל בסדר?" רוי שאל אותה.
"אתה מכאיב לי!" ג'ני אמרה.
"סליחה" רוי אמר ושחרר את ידה.
"לאיפה את ממהרת?, זה נראה כאילו את בורחת ממשהו.." שאל רוי. ג'ני באה לענות לו אבל קלטה מזוית העין את רופרט מתקרב לקפיטריה.
ג'ני חיבקה את רוי ורצה משם. השאירה אותו עומד המום ולא מבין.
היא הגיעה לשער בית הספר ותוך כמה שניות גם רופרט הופיע שם.
היא התחמקה מהשומר ויצאה מחוץ לשטח בית הספר, רצה לכיוון היער. מקום מעולה להסתתר בו ממטורפים עם עייני קרח שקוראים לך מקור אנרגיה מסוכן.
היא רצה על המדרכה ובאה לחצות את הכביש. ובדיוק רופרט הופיע כמה מטרים מאחוריה וחייך חיוך מטורף. איך הוא צצד בכל מקום ככה?! בלי להסתכל לצדדים היא רצה לכביש ובאה לחצות אותו. ובדיוק מכונית התקרבה במהירות.