לדבר עם עורבים

הרוח העיפה את כובע גלימתה השחורה וחשף את פניה הממהרות
היא רצה ביער לעבר צוק הנשקף לנהר
שם ,היא ידע כול העורבים נמצאים בלילה
התינוקת שבידה החלה להתעורר
'מהר יותר' חשבה לעצמה והחלה לרוץ מהר יותר
כשהגיע סוף סוף לצוק הניחה את התינוקת עליו
"מצטערת שזה מסתיים ככה ,אבל אין לי בררה ,זה או את או אני" אמרה האישה ,לבשה את כובע הגלימה והחלה לרוץ חזרה לתוך היער ,חזרה לביתה.
לאחר שנעלמה בין השיחים יצאו להם העורבים. הם נחתו במשק כנף ליד התינוקת חוקרים את ארוחתם להערב.
"בני אדם כול כך אכזרים " אמר עורב אחד
"אין להם מוסג איך זה לחיות בשבט אמיתי" הוסיף אחר
"לפחות הם מביאים לנו אוכל" אמר השמן מביניהם והתקרב לתינוקת
"בשר אדם זה הבשר האהוב עלי" אמר עורב וקיפץ מהענף שעליו ישב כדי לקבל גם הוא נתח מהבשר
התינוקת התעוררה עיניה טיילו וחקרו את פרצופיהם של העורבים, היא לטפה את המקור של העורב השמן, מקורו הגדול והשחור היה מרשים משל כולם ,הוא קיפץ צעד אחד אחורה.
"עכשיו הייה לי ריח של ילדת אנוש על המקור" התלונן
העורבים קירקרו בצחוק רועם .
"טוב הגיע הזמן לאכול " אמר אחד העורבים, והתקרב לפרצוף התינוקת "אני אכח את הלחיים, אני אוהב יותר את השומן ,ובמיוחד של תינוקת שמנמה " בדויק שנייה ליפני שהמקור השחור והאיתן בא לפרק את לחייה של התינוקת נשמע צעקת עורב רמה.
"גרלדון מלך העורבים" אמר העורב השמן ומיהר להצמיד את ראשו לקרקע
כול העורבים עשו כמותו.
העורב הזקן גרלדון התקרב לתינוקת ,נוצותיו כבר נשרו ממחצית ביתנו וחור עינו השמלית היה ריק ושחור משחור ,פס של צלקת על עיניו הריקה הפך את הנוצות בראשו ללבנות כשלג.
התינוקת הסתכלה אליו וחייכה ,שערה היה מלא רך ושחור כמו שמי הלילה ועיניה היו בצעה סגול כהה כמו של אימה ,בת האצולה, היא הושיטה יד וניסתה להגיע למקורו ,הוא קירב אלהה את מקורו והיא ליטפה אותו ברכות. "קקקררררעעע" ניסתה לדבר אם העורב הזקן ,אך ללא הצלחה.
"מה הוא עושה?" לחש עורב אחד לחברו
"מה שאני עושה " אמר בקרקור רם וצרוד "זה לחשוב ,לא כמוכם" הוא הסתובב אליהם ומבט מבעיט מעיניו "האינכם רואים את הפוטנציאל של התינוקת הזו?"
"ארוחה טובה " אמר העורב השמן
העורב הזקן הסתכל אליו בכעס מאיים
"סלח לי אלי ,סלח לי" קרקר חרישית והשפיל עיניו
"עורבים טיפשים ,ועוד אנחנו אמורים להיות החכמים מכול בעלי הכנף, חבל שהבטן שלכם מדברת במקום הראש, תוצאו את הראש מהאדמה "
לא נשמע קירקור אחד באוויר
"הילדה הזאת שלי " אמר העורב הזקן
"אתה תוכל את כולה לבד ?" שאל מופתע אחד העורבים הצעירים
"אני לא אוכל אותה טינופת ,אני אגדל אותה כבתי ,כדם מדמי ,ומי שיעז לגעת בא נחשב כמת"
העורבים היו המומים לרגע ואז גל של קרקורים לא ברורים וכעוסים שתף את שמי הלילה של הצוק.
"למה שניתן לבת אנוש לזהם את טוהר דמנו העורבי,"אמר העורב הצעיר " אנחנו שבט עורבי השחור ,אחד מהשבטים המרהיבים והחזקים בכול הצפון"
העורב הזקן קטע את קרקוריו של העורב הצעיר "ובזכות מי אתה חושב שהשבט הזה הגיע לגדולה כזאת, מי ניקר את ראשו של ראש השבט הצפון מערבי, בזכות מי אתה מקבל בשר נע וטרי לארוחות ערב ,בשר שרק לצפון מערביים היה ועכשיו הוא שלנו " העורב הזקן סובב את ראשו כך שעינו החסרה תופיע מול העורב הצעיר "הקרבתי את עיני השמלית בשביל שלך ולכול השבט הזה היה מה לאכול והגנה ,ואתה יצור עלוב ,מרצה לי על 'טהר השבט' על איזה טוהר שבט אתה מדבר, כובשים מעבדים את הטוהר והכבוד שלהם כובשים שולטים על עמם בפחד ובאכזריות והעיקר שהשבט ישרוד, אז עורב צעיר זכור זאת, אולי אנחנו השבט החזק ביותר בצפון אבל אנחנו לא טהורים"
העורב הסתובב חזרה לתינוקת "וגם הילדה הזאת לא טהורה ,כניראה נולדה בצד הלא נכון של המיטה ,ואימה ,אימה יודעת אכזריות מה היא ,השאירה אותה מזון לרוחות היער ,אבל עכשיו היא שלי והיא תעניק לנו כוח לא מתואר, אך למה לי לנסות להסביר לחבורת עלובים כמותכם,"
הוא תפס את הבד שכיסא את התינוקת ,"לכו לחפש לכם משהוא אחר לאכול" אמר ועף משם כשהתינוקת בטפריו.
'אני אלך לקבל את אישורו של רוח העורבים העתיקה של היער ,היה קשה לשכנע אותו, אבל אולי אם אבטיח לו מכיר אוכל לשכנע אותו לבסוף' חשב בדרכו לשם