לדבר עם עורבים-פרק 9

"זולטה ,קדימה יותר מהר!!" צעקה אשחר אל זולטה אשר עופף מאחוריה.
זולטה התחמק מהענפים והשיחים "את יודעת שאני לא אוהב לעוף קרוב לקרקע , תמיד יש מכשולים בדרך" קרקר זולטה. אשחר צחקה "אוי נו תפסיק להתלונן, הרי אתה ידוע כעורב שכנפיו הכי חזוקות מכול ילדי השמיים שביער".
אשחר נעזרה בעץ וסובבה את עצמה בעת ריצתה לכיוון מזרח.
"אשחר לא כדי לך להתרחק כול כך מהנחל, שכחת שהיום יש לך שיעור עם הדובים על ציד דגים" אמר זולטה , אך אשחר כבר לא שמע אותו , היא הייתה עסוקה בטיפוס על עץ האורן הגבוה. זולטה התיישב על הענף העליון "את יודעת שבתור מלכת היער את די לא אחראית" .
אשחר צחקה והתיישבה על ענף עבה דיו לשאת את משקל גופה.
"בתור מלכת היער מותר לי לעשות מה שבה לי" אמרה אשחר
זולטה נתן בה מבט מופתע ."בסדר בסדר אז לא כול מה שבה לי, אבל אתה מבין , נימאס לי מהשיעורים כול היום, זה מצחיק אתה יודעה כול החיות מנוסות בשקט לגרום לי לא לחבב חיות אחרות , לדומה הארנבות תמיד מדברות מלוכלך על הזאבים ועל כמה שהם אכזריים ועוברים את הגבול, והזאבים יורדים על השואלים ואומרים שהם לא ציידים מוכשרים כמותם, פשוט נימאס לי לשמוע את כול התלונות האלה, האין הם מבינים שהכול הוא חלק ממעגל החיים? "
זולטה שתק ולאחר כמה זמן מצאה משהוא לומר " בגלל זה את פה, את מחוץ למעגל החיים ביער הזה, את יכולה לבחון את הדברים מנקודת מבט חיצונית וניטראלית…" אשחר קטע את דיבורו של זולטה "תראה זולטה שם למטה יש משהוא מנצנץ" אמרה אשחר ואישוניה התרחבו למראה המשהו היפיפה שזהר באור השמש. זולטה הסיט את מבטו "זה מהה שקורה כשאני מנסה לתמוך ולהגיד משהוא חכם פשוט קוטים אותי בגלל איזה משהוא מנצנץ זה ממש לא בסדר…"זולטה הסתובב חזרה וראה את אשחר כבר על אדמת היער בוחנת את אשר מצאה.
"הילדה הזו אף פעם לא תקשיב לי" אמר באנחה ועופף עליה.
"מה מצאת שם ילדונת"
"אני לא יודעת" אמרה והרימה את החפץ המוזהב.
החפץ היה עגול וזהוב כמו צבע השמש, הוא היה גם כבד והשמיעה קול עדין של טיקטוקים.
"אף פעם לא ראיתי דבר כזה" אמר אשחר.
זולטה התקרב ואמר "זה של בני אדם, אפשר לראות את זה על פי העיצוב של זה ,אין בעל חיים אחר שאני מכיר שיכול לעשות דברים כאלו עדינים ויפים.
אשחר בכנה את החפץ יותר מקרוב רחרחה אותו, לבסוף מצאה בליטה קטנה מאחת מפינותיו, כשלחצה על הבליטה ניפתח החף והיא ניבהלה וזרקה אותו מידה.
"מה זה " צעקה.
זולטה התגלגל מצחוק, הוא לא זכה לאראות את אשחר מפוחדת לעיטים קרובות.
אשחר חזרה והחזיקה את החפץ עכשיו היו מצוירים עליו פסים ואחד מהם זז כול שנייה.
"זה מדהים זולטה , תראה כמה יפה החפץ הזה, אני חייבת להביא אותו לגרלדון"
"כן , תעשי את זה ואז כשהוא ישאל אותך מתי ואיפה הסגת את זה ,תגידי לו שלא הלכת לשיעור של בדובים והוא יעשה לך שוב את הרצאת הסכם הרוחות וכמה זה חשוב וכו'"
"נקודה טובה" אמרה אשחר "אז אני אשמור את זה לעצמי "אמרה שמחה מההחלטה.
שני החברים עזבו את אזור האורנים והלכו לכיוון הנהר, אורלי אשחר עוד תספיק לשיעור הדובים שלה.
אבל מה שהשניים לא שאלו את עצמם זה מאיכן הגיעה אותו חפץ מסתורי, ומה הוא עשה ביער, רחוק מאוד מטח בני האדם.

במקום נידח ביער…
~"הקול הזה משגעה אותי "~
~"דפיקות הלב שלה רק מתחזקות עם השנים"~
~" אני רוצה אותו, הוא קוראה לי הלב השדי שלה, …"~
"שקט , איך אתן מעיזות לדבר כך, הלב שלה שלי ולא של אף אחת מכאן ,ואם מישהו יגע בה ללא רשותי ,אני יוצאי את האור מבין צלעותיו האם זה ברור"
שקט הסתרר בחלל.
"עכשיו תביאו לי את הדיווחים מהמערב"
~"קבוצת השדים הגדלה נמחקה מהמערב, נישארו שם רק שדים בודדים שאינם משתייכים לקבוצות גדולות, אותם יותר קשה לצוד, הם חזקים יותר, הצלחנו לעשות כמה הסכמים עם ילדי האדם וחלקם הבטיחו את נישמתם לנו, אמרנו להם שאנחנו שליחי האלים , רוחות האור, רצחנו את כול מי שעה הסכם עם שד שכבר הרגנו , ובכך הצלחנו לגנוב את נשמתו, כוחות הצלים לא חושדים בנו כלל, הם עדיין עוזרים לנו במאבק נגד השדים"~
"יפה מאוד ילדותי, יפה מאוד"
שקט
"אאה כמעט שחכתי , יש לי הפתע בשבילכן, אי שם ביער מסתובב לו ילד פצוע חסר אונים , שרק מחכה שיגאלו אותו מיסוריו הוא אהיה טרף קל ונישמתו חזקה מאוד, אבל לפני שאתן הורגות אותו תביאו אותו אלי, אני רוצה לגנוב את זירעו וליצור את לוחם רוחות האור בביתני.
ולאחר מכן, תכלו להתחלק בו ולעשות בו כול אשר לבכן חפץ."