לדבר עם עורבים -פרק 8 חלק ב'

\"*גרלדון בוא איתי , אני צריך לדבר איתך על התנאים של רוחות היער לגבי הילדה*\"
אמרה רוח העורב והחלה לעוף לכיוון הנהר מקום זימונה.
גרלדון עף מיד אחריו והשאיר את התינוקת עם שבט העורבים.
הוא ידע שזה סוג של מבחן בשבילם.
שבט העורבים החלו ללחשש \"היא בת אנוש, למה שנצרף בת אנוש\" , \"אני לא יסכן את חיי להסגת אוכל כדי שבת האנוש תוכל אותו \"
"היא תאט אותנו ,אין לה כנפיים היא לא אחת מילדי השמיים ,היא ילדת האדמה, אין שום סיבה…" ניקולס קטע את המילמולים "אני אתן לכם סיבה אחת טובה למה אנחנו צריכים לקבל אותה והיא בגלל שאנחנו לא באמת מחליטים לגבי זה , המנהיג שלנו ורוח העורב הגדולה בעצמה החליטה שהיא חלק מאיתנו עם אנחנו אוהבים את הרעיון ועם לא אז תתחילו להתרגל לנוכחות שלה כי היא אחותכם החדשה"
העורבים השתתקו והחלו להתפזר לקניהם רק ניקולס וזולטה נישארו ליד הילדה, "לעולם לא נשאיר אותך לבד" אמר ניקולס ורפרף בכנפיו על אשחר. "הוד מעלתך".

הזמן חלף ואשחר למדה לדבר את כול שפות היער השונות , חוץ משפת הרוחות הגדולות שהייתה מותרת רק לרוחות עצמם. היא למדה לרוץ ביער ולהתחמק מהמכשולים כך לימוד אותה האיילים, מהדובים היא למדה על אגירת מזון וחשיבה לעתיד, . כול חיות היער השתתפו בחינוכה של ילדת האדם חצוית השד. אפילו העצים לימדו אותה את היופי שבשתיקה ועשייה , הם לימדו אותה את מעגל החיים ואת השברירות שבו.

בזמן אחר במקום אחר מלחמות קטנות החלו לפרוץ, כוחות האיזון בטבע החלו להתערער. טראיילו נילחם כמו שאר השדים רוחות האור וכוחות הצלים איחדו כוחות באופן לא טבעי כדי להביס את השדים כי כול אחד בנפרד לא יכל לחסל את אחת מארבעת הקבוצות הגדולות.
היחידים שלא נגררו למלחמה היו רוחות הטבע , הם דאגו רק לצרכי ילדיהם, אין הם עסקו בשליטה יתרה מזה.

אליזבת המשיכה לחיות עם ברון והוא המשיך להתעלל בה כהרגלו, נולדו להם בחלוף השנים תאומים זהים ששמם זה קסטיאל ומיכאל כשמם של המלאכים. לפעמים חלמה אליזבת שטראיילו חזר לכחת אותה ולברוח , אך זכרה היא את האשר הבטיח והיא ידע שחוזה של שדים אי אפשר להותיר.
לפעמים אף רצתה לרוץ ליער ולבדוק עם ילדתה הקטנה עוד מונחת שם על הצוק, אך היא הייתה בטוחה שכבר מאוחר מידי וילדתה מתה. האשמה מהמעשה שעשתה מלווה אותה כול דקה כול יום , מעשה זה סוטט על ליבה המאובן צלקת והשאיר אותה חסרת כול. הילדה שבה נעלמה וצבעה השמש נישכח לתמיד.